תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ו סימן ל׳

ומ"מ יש לעיין ממ"ש הנ"י פ"ג דב"ב גבי רב ענן דשקיל בידקא בארעא, דבדעת אחרת מקנה דמהני, וכ"כ הרשב"א גיטין (דף כ"א) דגבי זקן שהיה מלוה, ומ"מ החילוק פשוט דהתם האחר מקנה, אבל בזה גם דעת אחרת שכבר קנו ושניהם לא כוונו לקנין, אבל מ"מ עדיין קשה, במקדש בפחות מש"פ ובעל דלא טעי דתליא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, והא כיון דידעי דלא נקנתה מכבר נימא דהביאה בעצמה הוי קדושין (וצ"ל לולא דאא"ע בב"ז ובעלה בסתם לא בכוונת הקדושין ממילא באותו רגע לא נתכוונו לשום קנין, ולא ניקני ממילא בביאה) ולפ"ז יקשה על מהרמב"ב הנ"ל במ"ש דהא הי' היחוד ומה בכך, הא מ"מ עדיף ממלוה דמטעי טעי, ולא הוי ביאה מעצמו קדושין, ואף להפוסקים דמקדש במלוה ובעל צריך גט, היינו דלא אמרינן דטעי בכך, אבל בועי ממש לא הוי קנין, וכמו בסברה שהיא ש"פ לא אמרינן אין אדם עושה בב"ז כמ"ש בהגהת ש"ע סי' ל"א, ובהכרח צ"ל דעובדא דמהרמב"ב הי' דאף אחר דנגלה דהעדים היו קרובים, היה דר עמה יחד, ואח"כ נשאלה השאלה אם צריך לקדשה שנית בזה כתב דהא הי' היחוד דלא טעי דקרובים כשנים לעדות ואמרינן אין אדם עושה בב"ז, הרי דזכינו לדין דדוקא דדמיא דנפילה, דבשעה זו שרוצה לקנות בקנין זה אף דלא מהני, מ"ו קונה בקנין אחר, אבל לא מקודם לזה וכן לא לאחר מכאן, ובנ"ד אם לא נעשה נתינת כסף לא קנה החופה, דרצתה דוקא בכסף, וא"כ כיון דלא היה עידי ראיה להנתינה מש"ה אינם עדים על קדושי חופה: