תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ה סימן ח׳

ומ"ש מעכ"ת דיש לחוש להפוסקים דסברי חופה קונה, זה אינו רק באומר ה"א מקודשת לי בחופה זו, אבל בלא אמר לא, ובפרט עתה דכ"ע מקדשי תחת החופה בטבעת הרי דמסתמא אין מקדשין בחופה, ומעולם לא שמענו דאם אחר כיסוי הינומא או כשעומדים בחופה אם חוזרים דיצטרכו גט, והרי הנהוג לברך ברכת אירוסין קודם אירוסין משום עובר לעשייתן והו"ל לנהוג לקדש קודם ההכנסה לחופה דאם חופה הוא קנין, אין הברכה עובר לעשייתן א"ו דאין דעתם על קדושי חופה, א"כ במה שיש לדון בזה, דהא הרמ"א פסק סי' רס"ח דבנפל קונה לו ד' אמות, ולא אמרינן גלי דעתי' דבנפילה ניחא ליה דליקני ולא בד"א, והנ"י כתב דאף למ"ד דאמרינן כן, היינו לגבי ד"א דהוא תקנת חז"ל הוי כמו אי אפשי בתקנת חכמים, אבל בחצר דאורי' לא דבנפל קונה לו חצירו, ולכאורה קשה מההיא דסי' רע"ה סק"א בהגהה, דגם אבנים לא קנה בהגבהה דלא כוון לזכות בהם רק בבנין, הרי דבלא כוון לא קנה, וצ"ל לחלק דבבונה בנכסי הגר דלא כוון לזכות רק אחר הבנין א"כ מקודם לזה לא כוון לקנות כלל, בזה באמת לא קנה אף בקנין דאורייתא, כיון דבאותו שעה לא נתכוון לקנותו, אבל בנפל כיון דעתה רוצה לקנות אלא דהוא רוצה לקנות בנפילה בזה כיון דסוף סוף רוצה לקנות עתה קנה בד"א או בחצירו, ובאמת כשהוא רץ ליפול על החפץ וקודם שנפל על החפץ מהני קדם אחר וזכה דרגע קודם הנפילה הוי כמו לא נתכוון לקנות כלל, ולפ"ז י"ל דהתינח מה שיכולים לחזור אחר כיסוי הינומא, וכן תוך החופה קודם קדושין, כיון דכוונתם לקדש בכסף, וא"כ מקודם נתינת הכסף הוי כלא נתכוונו לקנות כלל, אבל מ"מ נימא דין חדש, דאם מקדש תחת החופה בכסף פחות מש"פ והיא מתרצית נהי דמ"מ לא הוי קדושי כסף, בזה נימא דבאותו רגע דמתכוונים לקנין קדושי כסף בפחות מש"פ הוי כנפילה דאין קנין, ומ"מ קונה בחופה כיון דמתכוונים לקדושין, ממילא הוי חופה קדושין, וא"כ י"ל דהני עדות מעליא בידיעה בלא ראיה לפי טעמא דהתומים הנ"ל, דידיעה הוי עדות על שורש המעשה אבל עידי קדושין אינם בלא ראיה ממש, א"כ בזה נימא דע"י ידיעתם בהוכחות הוי בירור דקדשה בכסף אלא דלא מהני בלא עדים ושוב נימא דבאותו רגע דקידשה בכסף נהי דלא קנה בזה דהוי בלא עדים, מ"מ נקנית בחופה ולגבי חופה הוי עידי ראיה דע"י ידיעתם מבורר שהגיע זמן שרצונם בקדושין ובאותו הרגע הוי חופה קדושין, וגם מה שכתבנו דבעדות ר' פרץ לחוד אף דמחמירים במקדש בע"א, מ"מ הוי ס"ס, ושמא א"ח לקדושין דע"א, ושמא אין בקישוט ההוא ש"פ, בזה כיון דאף אם אינו ש"פ מ"מ באותו זמן חופה קונה, ואף דדינא דחופה קונה הוי ג"כ ספיקא דדינא, מ"מ במה דאמרינן את"ל דמקדש בע"א ח"ק ולאותו צד הוי שני ספיקות להחמיר, ספק דקישוט הוי ש"פ ספק דחופה קונה, לא מקרי ס"ס, רק בב' הספיקות שקולין, אבל לא בזה, דלהצד דמקדש בע"א הוי קדושין אין הספק שני שקול דהוי ס"ס להחמיר, וכמ"ש תוס' בסוגיא דפ"פ ד"ה אי למיתב לה כתובה, אולם מ"מ לפי הסברא שכתבתי דבנ"ד לא מקרי ידיעה כלל, כיון דאפשר דלצחוק נתכוונו, אף דבראיה ממש לא סמכינן על האומדנא דלצחוק משום חומרא דא"א, מ"מ עכ"פ מכח האומדנא ליכא ידיעה על הנתינה, דשמא מה"ט עצמה לא רצתה למעשה קבל קדושין, וא"כ גם על החופה לא הוי ראי' דאין כוונתם לקדושין רק ברגע דקבלת כסף לקדושין, ולא נשאר רק עדות ר' פרץ ומהני הכחשה, דאינה מוכחשת מהעדים, כיון דלא מקרי ידיעה וכנ"ל, ולדעתי אף אם ר"פ יעיד ג"כ על הנתינה מ"מ ראוי לחקור אולי יעידו עדים שכך הי' המדובר עמה לעשות צחוק לכסות בהינומא ולכנס לחופה להשטות ר' מענדיל, ובזה אם כה אמרה לפני עדים מקודם שרוצים לעשות צחוק לכסות בהינומא ולכנס לחופה פשיטא דלא מהני קדושין: