תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ה סימן ז׳

וביותר י"ל דכמו נ"ד הוי כעין קדושי טעות דמעולם לא רצו רק לקדושי ודאי אבל לא לקדושי ספק, וההיא דכת אומרת קרוב לו וכת אומרת קרוב לה התם לפי כת זו נעשית קדושי ודאי, אולם איני רוצה לתקוע עצמי בזה, כיון דהוא דבר חידוש ואינו כדאי לבנות על זה דייק, גם בענין ההיתר הראשון ביסוד מלתא דאינך עדים הוי ידיעה בלא ראיה, באמת דברי התומים אין מוכרחים, ויותר נראים דברי הבית מאיר, דהמעיין ברשב"א סי' אלף קצ"ג יראה דמדמה לההיא דמנה מיניתיך דנאמן לומר במתנה, אלא דבלהד"ם הוחזק כפרן וזהו רק בממון, דההודאה מהני שייך הוחזק כפרן לדון כאלו הודה מנה שחייב לו, אבל בקדושין דלא מהני הודאה, ממילא לא מהני העדות, כיון דיכול לומר במתנה נתן לי, וזהו תמצית דברי הרשב"א לענ"ד, ויש לו סעד לסברא זו מסוגיא דשבועות (דף ל"ד) מי לא בעי מידע ידעי נכרית בעל וכו' ולכאורה קשה, הא משכחת דאמר לא בעלתי והוי הוחזק כפרן, ולפי הנ"ל ניחא, דבקנס דלא מהני הודאה, לית ביה דין הוחזק כפרן, דלא עדיף מהודה במפורש] הרי חזינן דהרשב"א מדמה נידון דידיה לההיא דמנה מינתיך א"כ שוי' הרשב"א מעשה זו דראו בידו ובידה הטבעת לידיעה בלא ראיה, מה דלא מהני בדיני ממונות ג"כ, והיינו כמו במנה מיניתיך דיכול לומר במתנה, והוי רק כמו אומדנא דגמל האוחר בין הגמלים דלא מהני אומדנא, וההיא דחבלה בססי' צ' צ"ל דזהו הוי הוכחה יותר ברורה וקרוב לודאי, אבל בההיא נידון דקדושין ברשב"א דמי לידיעה דגמל האוחר ומנה מיניתיך, והחילוק רק לענין להד"ם דהוחזק כפרן ל"ש בקדושין כיון דהודאה לא מהני, אבל מה דמהני בד"מ כההיא דחבלה מהני ג"כ בקדושין, ובד"מ כתב אבל הרשב"א סי' אלף קצ"ג כתב אע"ג דאיכא הרבה אומדנות המוכחות אין כאן כלום עד שיראו עדים הנתינה ממש, ובער אנכי ולא אדע היאך מפורש כן בהרשב"א, די"ל דאם הרבה הוכחות ישנו עד שדומה לההיא דנחבל דמהני כמו בד"מ, ואפשר לומר ג"כ בנידון דהרשב"א אלף קצ"ג, וכן בסי' תש"פ דזהו דוקא בלא ידענו דנתרצתה מקודם ונכנסו שניהם ע"ד קדושין, דשם לא נזכר רק שראו אותו נכנס לבית שהאשה שם, וראו שהאתרוג בידו ושמעו דאמר התקדשי לי באתרוג, ואח"כ ראו האתרוג בידה, דבזה דלא ידענו שהיא רצתה שיקדש אותה, י"ל דלא רצתה ונתן לה במתנה, וזה דומה רק למנה מיניתיך אבל אלו נתכוונו תחילה שניהם למעשה קדושין י"ל דמקרי הוכחה טובא וכראי' ממש כההיא דנחבל, ובשו"ת ובתשובת מיימוני מהלכות אישות סי' א', וגדולה מזו נראה דאפילו חזו סהדי דנכנסה עמו לקדשה בכסף ולא ראו שקדשה, ולשון נכנס עמה לקדשה, ומשמע דנכנסו יחד אדעתא דהכי, אבל לעומת זה לא נזכר שם דראו הכסף בידה, אבל היכי דנכנסו יחד לקדש, וראו הטבעת בידו ואח"כ בידה, י"ל דהוי הוכחה מעולה ומהני, ובאופן אם נידון כן דבהוכחות רבות מודה הרשב"א דידיעה בלא ראיה דמהני בממון מהני נמי בקדושין, א"כ יש מקום לספק דבנ"ד מכח ריבוי ההוכחה ההכנסה לחופה וכדומה ושמעו דאמר הרי את מקודשת לי והושטת אצבע י"ל דהוי כמו ידיעה דנחבל, וא"כ נ"ד אפשר דלא תלי' בהרשב"א ובמרדכי, דיש צד לומר אפילו להמרדכי לא מהני קדושין, דכל הוכחות לא יספיקו דנגמר המעשה, דבנחבל דרואים מעשה לפנינו שהוחבל, וכן בראו הטבעת בידו ובידה מהני הוכחה דבא לידה בתורת קדושין, והוי הוכחה לגמר המעשה אשר לפנינו, אבל בלא ראינו בידה עדיין יש ספק, שמא לא נעשה נתינה כלל ומהדר קהדרי מבלי ליתן לה הטבעת, או אפשר דגם הרשב"א מודה דהוכחות טובא כמו נ"ד י"ל דהוי כמו ראי' ממש, דידיעה זו הוי כידיעה דחבלה: