גם בעיקר היסוד שהמצאתי מסוגיא דיבמות גבי הרגתיו קשה עלי למאוד, דהא בכת"י הוא זה, אבל אנוסים היינו מחמת ממון לא מהימני אף דהתם לאו מדין עדות דמעידים שאנוסים היו אתינן עלה דאינו חוזר ומגיד, רק מדין מגו אתינן, ועיין בהר"ן דמגו דאי בעי שתקי אמרינן גם בתרי, ואעפ"כ אמרינן דא"א משים עצמו רשע דלא שמעינן כלל לדבריו שעשה מעשה רשע אף במקום מגו, וההיא דסוגיא דיבמות צל"ע וא"א לי לדון מכח קושיא, לזה עכ"פ כיון דגם לא היה הודאתו בב"ד אין בכחי להתיר, זולת אם הנער ההוא יבא להעיד בב"ד על כשרותה, ויותר טוב אם יהיה עדותו סתם שיודע שנבעלה לכשר, זהו נטיית דעתי העניה והקלה כמות שהיא:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ד סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
