תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ד סימן ח׳

וכל זה אם הודה הנער בפני הב"ד, אבל בנ"ד דאינו כן יש לדון טובא, דאף דע"א כשר מעיד דהנער ההוא אמר לפניו שבעל אותה אף דהוי עד מפי עד, מ"מ י"ל כיון דאשה נאמנת בעדות זו, וכה"ג עד מפ"ע נאמן, כדאמרינן בשבת (ד' קמ"ה) דאין עד מפ"ע נאמן אלא בעדות שאשה כשירה לה, דמשמע דבכ"מ דאשה כשירה גם עד מפ"ע נאמן, אך הא מצינו בשבויה בש"ע אה"ע (סי' ז' ס"ב) דיעות אם עד מפ"ע מהני, ועיין שו"ת ראנ"ח ח"א סי' כ"ב וכ"ג דעמד בזה מסוגיא דשבת הנ"ל עיי"ש. גם לפי דברי העד אמר הבעל ג"כ שעכו"ם שחקו עמה דרך פריצות, והוי כמו דיימא מעלמא, ומה דהודה בערכאות, אף דכתב הרמ"א סי' ס"ח וי"א דשטרי הודאות כשרים, ואף לדברינו דבנ"ד רק מדין עדות ע"א אתינן עליה, וערכאות לאו בני קב"ע נינהו מ"מ י"ל כיון דע"א ואשה נאמן אף הגדתם חוץ לב"ד מהני כמו במת בעלך, והרי להמתירים בשבויה עד מפ"ע אף דהראשון לא אמר עדותו בב"ד אלא שהעד קיבל עדותו מהני, וכיון שלא בעי קב"ע בב"ד, י"ל דאין מאמינים לערכאות שהודה בפניהם. אך מ"מ אין לנו ראיה דערכאות מהני בענין איסור והיתר, די"ל דרק בממונא המניהו חז"ל אבל לא במלתא דאיסורא, ולכאורה ראי' מדאמרי' בגיטין אף בע"מ לא מהני דהוי מזוייף מתוכו, והיינו דלפעמים בלא ע"מ ידונו הב"ד על ידיהם, מסתמא נמסר כהלכתו, וא"כ הוי הדין עפ"י עדות נכרים ויקשה לכאורה דמה בכך, הא באמת ראוים לדון עפ"י ערכאות דהבעל כתב הגט, וממילא נמסר כהלכתו, וכדאמרינן בכל עדים חתומים, דהוי כמו דמעידים שנמסר כהלכתו, ה"נ יהי' מהני עדות לפני ערכאות, אבל באמת הא תוס' כתבו שם בגיטין דגם במתנה לא מהני ע"מ [והטעם אינו מובן לי כ"כ] וא"כ אין ראיה דלגבי איסורא לא מהני ערכאות ואם ערכאות מעידים דהבעל אמר בפניהם גרשתי אשה י"ל דמהני, וצ"ע לדינא: