תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק נ״ג סימן ח׳

גם בעיקר היסוד שכתב מעכ"ת דכפי דבריה הוי שתיקה דלאחר מתן מעות, לענ"ד הוי כמו שתיקה בשעת מתן מעות, דנהי דנתן לה הטבעת מקודם מ"מ כיון דדנין בשתיקה דשעת מ"מ דמדעשתה מעשה לקבלה הוי כאומרת הן, ה"נ בנ"ד דבשעת הקנ"ס אמר לה לשון קדושין ועשתה מעשה וקבלה הק"ס, הוי כאומרת הן להתרצות בטבעת ובק"ס לקדושין, ואף דהקנין סודר הוי חליפין לא מהני בקדושין, הא התוס' רי"ד כתבו דהא דממעטינן חליפין לקדושין היינו בפחות משוה פרוטה, אבל ביש בו שוה פרוטה הוי כסף מעליא, אלא דרבנן אסרו שמא יקדש בפחות מש"פ, וממילא אף דחזינן דבכל פעם הדר סודרא למריה וכמאן דאתני דמיא, מ"מ בכסף ע"מ להחזיר ג"כ מקודשת מדינא, אלא דחז"ל אמרו דדמי לחליפין על דעת הרבה פוסקים לחומרא מקודשת, כיון דמדאורייתא הוי קדושין מעליא, ואף דהרבה פוסקים וכן הב"ש הכריעו דלא הוי קדושין, ומדין כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש, מ"מ זהו לאו כללא בכ"מ אלא הכא דאשכחן אשכחן, זולת דנימא כיון דאמרינן בסוגיין באשה אינה מקודשת משמע לגמרי, וע"כ משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכמ"ש תוס', ועיין תוס' ב"ב (דף מ"ח ע"ב דכל דמקדש וכו') שייך רק אם הי' הקדושין כתיקונה, ואח"כ נולד ענין חדש כמו ביטול הגט שלא בפני השליח, אבל היכא דהקדושין הוי שלא כתקנת חז"ל לא שייך לומר כל דמקדש וכו' דהרי רצה לקדש נגד דעת רבנן, אלא דבתלוה וקדיש אתינן עלה מטעם הוא עשה שלא כהוגן עיי"ש, וזהו לא שייך כ"כ במקדש במתנה ע"מ להחזיר: