מה שכתב מעכ"ת נ"י כיון דהריב"ש לא כתב זה במקור הדין דשהה כדי שת"נ רק דרך גררא סי' שע"ז וסי' ש"פ, לזה י"ל דכוונתו דודאי בשהי' מועטת נחלש כחו וסופו למות, אלא לחשוב הג"י דחשבינן משעת מיתה ממש שזהו מג"ש ואילך, ומעכ"ת כתב דגם בתשו' מטה יוסף כ"כ, במחכ"ת נעלם ממנו דברי הריב"ש סי' תט"ז המפורשים לענין שהיה דעד שת"נ הוא ג"ש, ולזה קשה עלי לפתוח פתח להתיר בדבר אשר להריב"ש הוא ספק א"א מדאורייתא היכי דלא מצינו מפורש בראשונים שחלקו בזה אף דסתמו דבריהם, הלא גם עיני הבדולח הריב"ש ראה דסתמו דבריהם, ולא דן על זה להוציא מדעתם דלא בעי' שיעור שהי' כ"כ, ובפרט דכמה גדולי האחרונים הולכים אחר התייר הגדול בזה המהר"א ששון, פני יהושע, מהרח"ש, מהר"ד בן נחמאש, סדר אלי' רבה כנה"ג, וגם אף למהרי"ט לא מצינו דמיקל רק בשעה קלה אבל לא בחצי שעה, ולמסור הדבר להעד לשפוט בדעתו שלא הי' יכול לחיות עוד, לא נ"ל, והלא בלא"ה כתב רבינו ירוחם נכ"ג ח"ג, וז"ל, מים שיל"ס כמלחמה דמי, ודינו כמו שכתבתי במלחמה. וכ"כ הרמ"ה דמשיל"ס כמלחמה דינו. ויש מהפוסקים דמים שיל"ס כיון דעומד ורואה כל סביבות המים וששהה כדי שת"נ ודאי מת עכ"ל, והן הנה דברי הרא"ש פרק האשה שלום גבי איבעי' ע"א במלחמה שכתב דהראב"ד כתב ע"א במלחמה לא בעי קברתיו, ודייק לה מעובדא דחסא דאנסבה אתתא ולא אפקה הגם הי' מים שאל"ס, אלמא במים שיל"ס אפילו לכתחילה תנשא אף דלא אמר קברתיו וכתב עלה הרא"ש ואין נראים לי ראיותיו דמשיל"ס לא דמי למלחמה, דל"ש למימר בדדמי, כיון דעומד ורואה כל סביבותיו ושהה עד שת"נ ודאי מת עכ"ל, והובאו דברים אלו ג"כ בסדר אלי' רבה סי' י"ב, א"כ אף דאנן פסקינן דלא הוי כמלחמה, היינו באומר ששהה כך וכך, ואנן רואים דבשיעור זה ודאי מת הוא כמו בשהה ג"ש להריב"ש ולא חיישינן דלא שהה כ"כ ואמר בדדמי, וכן להפוסקים המקילים באומר סתם שנטבע ומת, היינו ג"כ דמסתמא חושש הוא ג"כ אולי עלה, ולא אמרינן דמחמת אומד דעתו בדדמי אומר שמת, דמסתמא הוא חושש ג"כ לשמא עלה ואינו אומר שמת אא"כ ששהה זמן רב עד דודאי מת, אבל בנ"ד דאמר ששהה ערך חצי שעה, אלא שאומר שלדעתו א"י לחיות עוד, וא"כ אמר במפורש בדדמי, בזה אין לנו לסמוך על דמיונו, ולא מצאתי היתר ותרופה לאשה הזאת. כן נראה לענ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ז סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
