תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ד סימן ד׳

ומ"ש הצ"צ בתחילת דבריו דלמא הב"ח הי' מקבל דתחילה נעשה החרם על אופן זה שלא להתיר אפילו כשיראה טעם מבורר להתיר אם לא שישליש כתובה ותוספת, לא ידעתי מניין לנו להמציא חומרות כאלו, כיון דהרשב"א מפשט פשיטא ליה דלא גזר הרגמ"ה בנשתטית ומשמע דאין כאן חרם דרגמ"ה כלל, מה"ת לומר דדעת הכל בו כ"כ שהחרם הי' שישליש דוקא הכתובה, ואם אין לו לשלם לא יהי' לו תקנה, די לנו שנאמר דזה מהראוי שלא יתירו הק' רבנים בלי השלשת כתובה מטעם החלקת מחוקק הנ"ל, או מאידך טעם הנ"ל, דזהו דוקא ביש לו לשלם, גם אף אם באמת שהי' הקבלה שרגמ"ה החרים שישליש דוקא הכתובה מ"מ זהו רק ביש לו דדנים אותו כאלו מגרשה באמת, אבל באין לו מניין לנו, לזה לדעתי הקלושה נוטה להסכים לדעתיכם ולדעת המורה הראשון להתיר, ובאופן שיתן הבעל וועקסיל ובתוקף שבאם בהמשך הזמן ישיג ידו לשלם ויתבעו לו קרובי האשה או הב"ד צריך אז לסלק ליד השליש כפי אשר תשיג ידו כולו או קצתו וכן לעולם, והפירות ממעות ההם הם שלו לחשבם לו לצורך נתינות מזונות, וגם ת"כ על סך גדול שלא יחול זמן פרעון עד שעה שתשתפה ותתבע לו לכתוב גט לגרשה והוא יסרב, ועל הגט המושלש, צריך השליש אז לבא לב"ד להורות לו אם יוליך לה הגט להתגרש בו. כן נראה לענ"ד: