תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק מ״ד סימן ג׳

כבר הורה לנו ראש המורים הרשב"א הובא במהרי"ק סוף שורש ק"א, דנשאל מאיש אחד שפגע מדה"ד באשתו שיצאת מדעתה והשיב וז"ל והדעת נוטה דלא גזר רגמ"ה בכל הנשים ובכל המגרשים שלא עשה אלא לגדור בפני הפרוצים וכו'. אבל לא ע"ד שנתפשטה התקנה אפילו באותן וכו' שלא עשה הצדיק תקנתו אלא מפני הפרוצים, אבל באלו שאמרו שהוא מן הדין או מן החיוב לגרשה ולישא אחרת בזה לא גזר הרב אפילו היתה תקנה עולמית, כ"ש ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף אלף החמישי וכו' עיי"ש. ואף דהרשב"א בתשובה סי' תת"ס גבי מורדת כתב וכ"ש לדברי הראב"ן דניחא טפי שהתיר את הבעל לישא אחרת וכו' משמע דלא פסיקא ליה כן להחליט כהראב"ן, כבר כתב לנכון בשו"ת פני משה ח"ג סי' נ"ה, לחלק דבמורדת דידה פשוטה לקבל גט ולא יצטרך להיות עיגון בזה ספוקי מספקא ליה להרשב"א, אבל בנשתטית דלאו בת גירושין היא ויצטרך להיות יושב גלמוד, פסיקא ליה להרשב"א דבזה לא גזר רגמ"ה, ואף דבמ"ש הרשב"א ששמע שלא גזר רגמ"ה רק לזמן קצוב, כתב עלה המהרש"ל בשו"ת סי' י' הא מלתא לית לן עיקר גבן והיא נדחית, גם בתשובת הראנ"ח ח"ב סי' פ"ב כתב וז"ל בענין חרם דרגמ"ה וכו', ומו"ה יהודא מיכל החמיר וכו', וגם נראה מכלל דבריו דלא היה זמן לגזירתו דלא כהרשב"א עכ"ל, מ"מ די בהכרעת הרשב"א דרגמ"ה לא תיקן בענין כזה, והכי הכריע הרמ"א סי' א' סעיף יו"ד ומדברי הרשב"א הנ"ל ומסתימת דברי הרמ"א משמע דהותרה לגמרי דאין בזה כלל חרם דרגמ"ה, אלא דהב"ח כתב דקבלה היא שלא להתיר בלי ק' רבנים וישליש הכתובה ויתן גט ביד שליח להולכה ליתן לה הגט כשתשתפה ואחריו יאיר כתיב החלקת מחוקק והב"ש וגדולי הגאונים כתבו בתשובותיהם דכבר נתפשט המנהג להתיר בק' רבנים. והנה בנ"ד דהבעל הוא עני גדול נחזי אנן, הא כתב הרא"ש גבי נכפית כה"ג לא תיקון רגמ"ה כיון דהוא מום גדול ויכול לגרשה בע"כ, והכתובה חוב עליו אם אין לו לשלם, הרי עכ"פ אם אינו מגרש מרצונו רק מום גדול שראוי לגרשה אין העיכוב בגירושין מחמת הכתובה ובזה אפשר דלא פליג הרשב"א בשו"ת סי' אלף רנ"ד, ועיין בב"ש סי' קנ"ט סט"ז, א"כ ה"נ י"ל דטעמא דהשלשת כתובה כמ"ש הח"מ ס"ק י"ט סי"ד כיון דמשום חומר רגמ"ה צריך למסור הגט ליד שליח, ומש"ה צריך שיהיה גם דמי הכתובה מוכנת עיי"ש. והיינו דהוי כעין גירושין, וזהו ביש לו נכסים לשלם, אבל באין לו הי' אם היה לה יד לקבל עתה הגירושין הי' יכול לגרשה בע"כ אף דאינו משלם לה מיד הכתובה כיון דהוא מום גדול, ובלאו דברי הח"מ הי' מקום לומר כן דמכח דנושא אחרת דנין אותו קצת כאלו מגרשה לזו, וצריך להשליש הכתובה כאלו מגרשה באמת, וכ"ז ביש לו לשלם, ואף לטעם שכתב הצ"צ בתשובה בטעם דהשלשת הכתובה כיון דאלו לא היינו מתירים לו לישא אחרת והיתה מתרפאת היתה נשארת אצלו ועכשיו שאנו מתירים לו לישא אחרת צריך לגרשה והיאך ניקום ונפקי זכותה שתצא ממנו וכתובה יהי' חוב עליו עיי"ש, עדיין י"ל כיון דע"י דנושא אחרת יצטרך לגרש לזו לכשתתרפא דנין ונותנין לה עתה כל זכות כמו גרושה ועתה לפי שעה ע"י המום גדול הי' יכול לגרשה והכתובה נשאר חוב עליו אם הי' לה יד לקבל הגט ואין לו לשלם, וזו שאין לה יד מוכרחים להתיר לו לישא אחרת ולדונה ע"ז כאלו יכול לגרשה ומגרשה ולא ביותר מזה, גם מה דפשיטא ליה להצ"צ דאם תשתפה ב"ד כופים אותה לגרשה, אני בעניי לא ברירא לי דמנ"ל זה, דהא הראשונה היא מקודם אשתו והשניה נשאה בהיתר י"ל דיכול לקיים שתיהן, ורגמ"ה לא גזר רק שלא ישא ב' נשים, וכמו במקום יבום להסוברים שלא תיקן רגמ"ה ויכול ליבם, ופשיטא דלאחר היבום א"צ לגרש אחת מהן, ומטעם כיון דנשאן בהיתר, ועיין כנה"ג שהביא שיטת הסוברים דאם עבר על חרם דרגמ"ה ונשא אשה על אשתו דאין כופין אותו להוציאה, עכ"פ בנשא בהיתר מניין לנו, ומה שכתב המהרי"ק בשו"ת אבל הכא דלא מצי לכונסה וכו', מ"מ צ"ע מניין למהרי"ק זה בפשיטות, ואולי גם המהרי"ק ס"ל כן רק שלא לישא ארוסתו, דהוי נשואים בתחילה, אבל בנשואה והותר לו לישא אחרת מניין לנו שחייב לגרשה, וצ"ע לדינא: