בפשוטו נראה דתלי רק אם החי האומר קדיש הוא מבעלי החברא, אבל לא תליא בנפטר שאומר עליו הקדיש כמ"ש מהר"ם מינץ בשו"ת (סי' פ') לענין אורח ותושב דתלי רק בהחי שאומר קדיש דחיובא דקדיש ותפילה חובת החיים הוא, והביא ראיה מדנהיגי דג' אחים בני אב אחד ויש עוד יתום אחד שאומר קדיש דהג' אחים אומרים ג' קדישים, והאחד אומר קדיש אחד, ואלו היה תלוי בנפטר הי' מהראוי שהג' אחים יחשבו רק כאיש אחד עכ"ד. ובש"ך יו"ד (סי' שע"ו סי"ב) כתב בשם המנהגים דאין נקראים תושבים בשביל אביהם שנקבר שם, ומסתימת הדברים משמע דלא זו בלבד דלא הוי תושב לגבי תושבים אחרים, אלא אפי' לגבי אורחים גמורים לא מקרי תושב, א"כ ה"נ אם רק הנפטר מבעלי חברא לכאורה אין זכות לבנו וקדימה אם אינו מבעלי החברא:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ד׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.