אולם כ"ז אם היה הצוואה בתוקפו, אבל כיון דנמצא על יריכו אף אם נימא כהסופרים דבקנין לא חיישינן דכתב על דעת אם ירצה למסור לו השטר, וה"נ בפטורים והודאה דלא בעי' מטא לידי', מ"מ י"ל דשמא אח"כ התפיס לה צררי, דהא מזמן הצוואה ע"ד מיתתו הי' זמן מה ונמלך באמת שלא למסור הצוואה, ולזה קשה עלי לפטור אותה משבועה, ולדעתי טוב מצוא פשר דבר שהיא תתחייב עצמה לזון בנותיה זמן ידוע בעד הרווחים של מעותיהם ולעשות בזה מעב"ד שראו שזהו לטובת היתומים שלא יכלו קרנם ופטרו אותה בכך מהשבועה, כן נראה לענ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ט סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.