תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ז סימן ב׳

מ"ש מעכ"ת דהוי מלתא דלא רמיא על אבי הבן. ולא ידע ולא הביט היטב אם נבלע בו דמיו או לא לענ"ד אף אם בודאי לא השגיח מנין לנו להקל לתלות דשמא לא הי' נבלע בו דמיו. אף דמדברי תוס' חולין (דף ד' ע"ב ד"ה שמתו אחיו) נראה להדיא דתלינן בזה. מ"מ לא זכיתי לעמוד בסוד דבריהם הקדושים בראייתם לזה מסוגי' דשבת (דף קל"ד) בעובדא דר"נ, דהתם שאני דעתה רואים לפנינו הילד שהוא אדום ולא נבלע בו דמיו, מש"ה תלינן דגם בשארי פעמים הי' כן. ובמהרש"א חולין (דף מ"ז ע"ב) משמע דס"ל דמיירי דוקא בידוע שבפעמים אחרים הי' ג"כ אדומים. אבל אם עתה בזמנו רואים אותו שנבלע בו דמיו וכשאר תינוק מנ"ל להקל לתלות דשארי פעמים הי' אדום ולא נבלע בו דמיו. וביותר דבש"ע לא הועתק העובדא שמתו תחילה ב' מחמת מילה. ואלו הי' נשמע מזה חידוש הנ"ל, הו"ל לפרושי אף דמ"מ קשה דהו"ל למנקט כן להוציא מזה דאם רואים עתה אדום דתלינן דגם בפעמים אחרים הי' אדום. [ואם נימא דלא כמהרש"א] מ"מ אם נימא כדברי תוס' הנ"ל הי' הדבר תמוה יותר על השמטות חידוש דין גדול כזה. ועיין פליתי (ססי' ל"ח) ובנ"ד אף דיפה כתב מעכ"ת דאין ידוע מקור לדין זה דמהני להמתין עד שיגדיל, ובפשטא דמלתא מדאמרינן שלישי לא תמול, משמע דלעולם לא תמול, מ"מ כבר עמד על זה הגאון בשו"ת נודע ביהודא (סי' ס"ד) ואעפ"כ הסכים דאין לזוז מפסקי הרמב"ם והטור ש"ע, לזה בנ"ד ראוי להמתין ערך שנה שיגדל ויתחזק כח הילד ויהי' פניו צהובים, ובלי שום חולשת כח. כן נראה לענ"ד: