תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ה סימן ז׳

ובזה אף דיתברר ששתה מחלב שלו אין לדונו דחשוד לאכול חלב איסור, וממילא חשוד למכור לאחרים חלב אסור, דהא הוא בא בטענה דכיון שכנגדו עבר מבלי השתדלות לו לחזרה הכפר פלוני תוך ל' יום הותר שבועתו, א"כ לא נעשה חשוד עד אחרי שיודיע הב"ד דאסור לו לשתות החלב שלו ויתברר דשתה, ואולם יש לדון להתיר גם לדידיה כיון דהוא לא כתב בעצמו הכתב רק שבא עה"ח, גם הב"ד לא אמרו להם שאסורים בתורת איסור החלב, דהוי כמקבלים עליהם איסור, אלא דהב"ד עסקו בפשר שיהי' על דרך זה שיאסור כל אחד עצמו שבאם יעבור יהי' החלב אסור, והיינו שיעשו כן, והם לא עשו, ולא הוציאו מפיהם כלום, והחתימה לאו ענין שבועה הוא אף להפוסקים שבועה בכתב הוי שבועה, היינו בכותב אני אוסר, אבל לא בכתב סופר והוא חתם שמו, ובצירוף דקרוב הדבר דטענת העובר טובה, וכיון שהב"ד עשו הפשר על הכל ביחד שזה ישתדל חזרת הכפר תוך ל' יום, ויתן לו ג"כ חמשים ר"ט, ויתקשרו עצמם בשבועה כך וכך, הכל חד הוא, וכיון דזה עבר על הפשר והתקשרות יחד, בטל הפשר וההתקשרות מכולו, והשבועה הי' הכל ע"ד הפשר בכללו, עכ"פ יש לסמוך על היתרים הנ"ל, ולרווחא דמלתא לענין החלב על עצמו ראוי להתרה, ואחר ההתרה עכ"פ בדיעבד מותר בנודר ע"ד חבירו, וראוי להב"ד להודיע לשכנגדו דאחר דהיא עבר תחילה על קיום הפשר לזה מדינא אין כאן איסור, ולרווחא דמלתא יתיר נדרו בשלשה כן נראה לענ"ד: