[והפר"ח כתב שאתה למד שכל דברי הרב אינו מעיקר הדין אלא מקנסא, וזה אינו, כיון דנקט בתחילה יראה דאסור משמע דהוי איסור גמור, ובתשו' נודע ביהודא (סי' א') מפרש דהרא"ש תרתי קאמר דלאותה העיר אסור מדינא, ולעיר אחרת מחמת חומרא וקנס, וגם זה דחוק למאד, דאיך שייך לישנא דהרא"ש וכ"ש, הא הדין שמקודם אסור מדינא והב' מדרך חומרא, גם היא גופא קשיא, אמאי ליכא איסור לעיר אחרת מדינא, נהי דמצד שעבר על החרם לא מקרי חשוד לאותו דבר, מ"מ כיון דלאותה העיר הבשר אסור מדינא א"כ במה דהוציא הבשר להטבח בחזקת כשרות למכור לאנשי העיר נעשה חשוד לאותו דבר למכור בשר איסור בחזקת כשר גם לעיר אחרת אם הוא מטעם קנס, היינו אם יעמדו ב"ד ויקכסו לאסור הבשר, אבל קודם שעשו כן אין דררא דאיסור על אנשי עיר אחרת, וא"כ לית בי' הוראה מהרא"ש כלל על עיר אחרת, רק שראוי להב"ד לעשות קנס]:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
