מקור הדין בתשו' הרא"ש כלל ז' בציבור שהטילו חרם שלא ישחוט שום אדם זולת שוחט דמתא, והלך אחד ועבר, יראה דאסור לאכול משחיטתו, שהרי הקהל פסלו שחיטת הכל, [היינו דמיירי שהקהל אמרו במפורש וקראו שם האיסור לאכול הבשר, וכ"כ הפרי תואר] בשביל שלא יקפוץ אדם שאינו מומחה וישחוט, והכח ביד הקהל לאסור המותר משום מגדר מלתא, וכ"ש זה שעבר על החרם ושחט דראוי לדמותו למשומד לאותו דבר, כיון שעבר על החרם כדי לשחוט, ואעפ"י דאינו חשוד לאכול דבר איסור, מ"מ מכוער הדבר וראוי לקנסו עכ"ל. ודברי הרא"ש צריכים ביאור דפתח באיסור וסיים בדרך חומרא וקנס:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.