תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ד סימן ד׳

והנה דעת הט"ז דבעי' דוקא כל הצדדים דיש לה מכה, ויש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה, ובכל פעם מוצאת רק במקום א'. ודעת הש"ך בנקה"כ דחד צד מהני אי שלא בשעת ווסתה הקבוע, אי שאינה מוצאת תמיד רק על אותו צד, ונראה דאזלי לשיטתייהו, דהט"ז לשיטתו בסק"ק דהמרדכי דמיקל שלא בשעת ווסתה, היינו רק ביש לה מכה, א"כ ע"כ מה דמסיים המהרא"י דאע"ג דרש"י פי' בענין אחר נוכל וכו' לכן אי איתנהו להנהו הצדדים, היינו במה שהוא שלא בשעת ווסתה, וגם אינה מוצאת רק במקום א', דאל"כ אלא דמיקל בחד צד, א"כ הוא ממש כהמרדכי, והרי המהרא"י לא סמך על המרדכי לחוד, רק בצירוף שאר צדדים, והש"ך שם דס"ל דהמרדכי מיקל שלא בשעת ווסתה אף בלא מכה, מש"ה י"ל דמהרא"י צירף דעת המרדכי להיכי דיש לה מכה ושלא בשעת ווסתה, או ע"י דמוצאת תמיד בצד אחד, ואך כ"ז אף להש"ך, מ"מ בעינן בירור שיש לה מכה, אלא אף דא"י אם המכה מוצאת דם, בזה מהני חד צד מהצדדים הנ"ל, אבל בנ"ד דלית לה מכה לא מהני ב' הצדדים דשלא בשעת ווסתה ומוצאת דם תמיד במקום אחד, והכאב לחוד לא מקרי מכה, והמהרא"י נקט לה דרך כ"ש שאם גם מרגשת כאב, אבל הכל בנוי על שיש לה הוכחה שיש לה מכה, וגם הט"ז דכתב דכאב במכה, היינו ביש לה מכה ומוצאת תמיד ע"י כאב מורה הכאב דהדם מהמכה, אבל כאב לחוד אינו במכה: