בעניי איני רואה מקום להקל, מקור הדין בפסקי מהרא"י (סי' מ"ז) וז"ל, אשר כתבת שיש לה הוכחה שיש לה טהרה (היינו מכה) אך שא"י אם מוציאה דם, ודאי חד עד לחוד לא מהני, דלהדיא כתב המרדכי דבעינן שיודעת דמכתה מוציאה דם אז תולית במכתה, אמנם בנ"ד מצאנו ב' צדדים להתיר, א' כמו שכתבת שכ"ז שבודקת בחורין וסדקין אינה מוצאת הכתמים, נראה דר"ל דבמקום אחד מוצאה לעולם, א"כ אם אותו מקום קצת סברא לטהר דמוכח דמצדדים בא ממכה וכ"ש במרגשת בבדיקה כשנוגעת שם דכואב לה קצת, ובשארי חורים וסדקים אינה מרגשת כאב כלל, עוד כתב במרדכי אברייתא אם יש לה ווסת תולה בווסתה, פי' דיכולה לומר הדם שרואית טהור שעדיין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה, אע"ג דרש"י פי' בדרך אחר, נוכל לצרף דעת המרדכי ג"כ לשאר צדדים, לכן נראה אם איתנהו לכל הני צדדים תוכל לסמוך להחזיקה לטהורה עכ"ל המהרא"י, והוא בקוצר בש"ע (סי' קפ"ז):
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
