תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל״ד סימן ג׳

בעניי איני רואה מקום להקל, מקור הדין בפסקי מהרא"י (סי' מ"ז) וז"ל, אשר כתבת שיש לה הוכחה שיש לה טהרה (היינו מכה) אך שא"י אם מוציאה דם, ודאי חד עד לחוד לא מהני, דלהדיא כתב המרדכי דבעינן שיודעת דמכתה מוציאה דם אז תולית במכתה, אמנם בנ"ד מצאנו ב' צדדים להתיר, א' כמו שכתבת שכ"ז שבודקת בחורין וסדקין אינה מוצאת הכתמים, נראה דר"ל דבמקום אחד מוצאה לעולם, א"כ אם אותו מקום קצת סברא לטהר דמוכח דמצדדים בא ממכה וכ"ש במרגשת בבדיקה כשנוגעת שם דכואב לה קצת, ובשארי חורים וסדקים אינה מרגשת כאב כלל, עוד כתב במרדכי אברייתא אם יש לה ווסת תולה בווסתה, פי' דיכולה לומר הדם שרואית טהור שעדיין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה, אע"ג דרש"י פי' בדרך אחר, נוכל לצרף דעת המרדכי ג"כ לשאר צדדים, לכן נראה אם איתנהו לכל הני צדדים תוכל לסמוך להחזיקה לטהורה עכ"ל המהרא"י, והוא בקוצר בש"ע (סי' קפ"ז):