תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ל׳ סימן ג׳

לכאורה אין לדמות זה לסרכה תלויה נגד מכה שבדופן דקיי"ל לאסור, די"ל דהתם הטעם דאמרינן דמראים הדברים דניתקה מהדופן כמ"ש הש"ך, וא"כ י"ל דדוקא בסרכה תלויה כיון דלא נדבק במקום אחר אמרינן דהמכה רגלים לדבר דלשם היתה נסרכת וניתקה משם, אבל בסרכה דבוקה י"ל דאין לזה שייכות עם הריעותא דמכה, ואף דאיכא למיחש דמקודם היתה דבוקה לדופן וניתקה משם, וחזרה וניתקה למקום אחר, מ"מ דדוקא בתלויה בלא מיעוך, דעיקר ההיתר דמכח דלא נדבקה למקום אחר כדרך הסרכות ע"כ דריר בעלמא הוא, ולא חיישינן דבאמת היתה סרוכה למק"א וניתקה כיון דלא חזינן לשום ריעותא במקום אחר, מש"ה במכה שבדופן כנגדה אמרינן דרגלים לדבר דהיתה סרוכה לשם וניתקה ואין כאן סרכה תלויה, ואזדא ההוכחה לשויה לריר בעלמא, אבל בסרכה דבוקה ועוברת במיעוך דהמיעוך הוי הוכחה דהוי ריר בעלמא, א"כ אינו מזיק במה דיש כנגדו מכה, דאף אלו ידענו דהיתה כרוכה לדופן וניתקה מ"מ מועיל המיעוך, אמנם בשו"ת ב"ח (סי' ק"ל) כתב הטעם דס"ת ומכה בדופן כנגדו דאסור דהוי ב' לריעותא דהמכה מרעה לה לריאה מש"ה אסורה, א"כ ממילא גם בנ"ד הכי הוא, דסרכה דבוקה במיעוך, הוי ריעותא גדולה, דמיעוך הוא קולא יתירא, וגם המכה מרעה לריאה מש"ה אסור, ואינו דומה לסרוכה לדופן להמכה דמהני מיעוך, ולא הוי ב' לריעותא, דהתם אמרינן מכח המיעוך דהמכה גרם לסרכה כיון דסרוכה לשם ואין הסרכה מכח הריאה, וליכא ריעותא דסרכה רק המכה, אבל הכא דהסרכה דבוקה בריאה הוי ב' לריעותא: