תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק כ״ח סימן ג׳

גם הרי אנו רואים דהטבחים מוכרים כל הרגל עד הקני"א עם הראש, ומה דדחה מעכ"ת דאולי בזמן התלמוד לא היה הנהוג כן, כעין זה כתב היש"ש (בסי' י"א) לענין טשיך. אבל אדרבא משם ראיה לענ"ד, דהרי דעת המהרש"ל דטשיך הוא בכלל ארכובה התחתונה, וכתב על זה אף דהאידנא אין כמכרת עם הראש שמא בימיהם לא היה כן, ואם נימא דהעצם שלמעלה מהפרסות הוא שוק, וא"כ אותו טשיך הוא בין העקב להעצם שלמעלה ממנו, איך כתב המהרש"ל דהאידנא מוכרים גם שלמעלה מהטשיך עד מקום הקני"א עם הראש, ויצטרך לומר דכמה פעמים נשתנה המנהג דבזמן הגמרא מכרו עם הראש גם הטשיך, ובזמן המהרש"ל לא מכרו כ"כ עם הראש. ועתה מוכרים ביותר מבזמן התלמוד עם הראש, ואפשר אם נעיין היטב לא ימצא כלל עצם שקורין שיך עד מקום הקני"א. ומ"ש ידידי נ"י דממתני' פ"ק דאהלות מבואר דאינו כן, דהא חשיב באדם מרגלים עד הגוף רגל שוק ירך קטלית, איני מבין ראייתו, דהא קטלית הוא הראש הירך, ומה הפרש בין שאנו דנין שהשוק הוא עצם שלמעלה מהפרסות, ולמעלה ממנו שוק, ועוד למעלה ממנו ארכובה הנקרא קני"א המחבר השוק לירך, ובראש הירך הוא קטלית או דאנו דנין דהקני"א משם ולמעלה מתחיל השוק, ולמעלה ממנו יש ארכובה המחבר לקוליא שהוא הירך, ואדרבא משם לכאורה ראיה להיפוך ממ"ש הרע"ב דקרסול הוא כרעיים מקום המחבר רגל לשוק, ופשיטא דכרעיים הוא מקום קני"א דעל שם זה נקרא כרעיים דשם כורעים, ומקום עצם התחתון שהפרסה מחובר בו בודאי אינו נקרא כרעים, וכן מ"ש בתיו"ט בשם הרד"ק דהביא בשם תרגום יונתן בפסוק ולא מעדו קרסולי רכובת דהיינו ברכיים, היינו ג"כ מקום הקני"א, דמקום ברך דשם כורעים, וכדכתיב תכרע כל ברך, וכרע וברך הכל חד, ובת"י פ' שמיני אשר לו כרעים פי' קרסול. ובשמואל ב' בשירת דוד ולא מועדו קרסולי, פי' רכובת, הרי דהכל אחד הוא, וכיון דכתבו דקרסול הוא המחבר רגל לשוק וכדמשמע באמת בסדר החשבון במתני' דאהלות, א"כ נראה דהשוק הוא למעלה מהקני"א, זולת למה דפירש"י קרסולי הוא עקב, היה באמת משמע בהיפך דלמעלה מעקב הוא שוק, ומה"ט אין ראיה מדברי רש"י חגיגה שהביא מעכ"ת, די"ל דרש"י לשיטתיה אזיל דקרסול הוא עקב, א"כ משמע במתני' דאהלות דשוק הוא למעלה מעקב, אבל לאידך פירושא דקרסול היינו כרע משמע בהיפוך וכנ"ל: