תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק כ״ג סימן ח׳

אח"כ ראיתי בתפארת למשה (רסי' שצ"ו) שנסתפק בזה בשמועה קרובה ולא נהג אבילות ז' אם צריך להשלים אחר ל' ממיתת המת, וסיים דמסתברא, כיון דהוא תוך ל' לשמיעתו דצריך להשלים, והיינו כדעתינו הנ"ל, ואך מ"ש התפל"מ (ססי' שצ"ו) על הט"ז הנ"ל, וז"ל י"ל דנסתפק אם הוי כשמע שמועה קרובה וצריך להשלים מאותו יום עד ל' אי הוי כאלו לא שמע עד אחר ל', וא"צ להשלים כלל, עכ"ל, והיינו ג"כ כהסכמתו הנ"ל דתוך ל' לשמועתו צריך להשלים, אבל מ"מ לא ידעתי מה הוסיף בפירוש זה בכוונת ספיקתו דמהר"ם מינ"ץ, הא בפשיטות הוא מבואר כן להדיא בהר"ם מינ"ץ, דהספק אם מקרי קרובה או רחוקה, וגם הט"ז ידע פירוש זה מדלא השיג דהא הוי שמועה רחוקה, וא"צ לראיה מסי' שצ"ו, אלא דדעת הט"ז לו יהא דמקרי קרובה, מ"מ אחר ל' ממיתת המת א"צ להשלים, והו"ל להתפל"מ רק להשיג שצריך להשלים דחשבינן גם בזה הל' מן הקבורה, וביותר מ"ש עוד על הש"ך ססי' שצ"ד שכתב דצריך להתאבל [ולא הי' לפניו ספר נקה"כ שהגיה א"צ להתאבל] צ"ע למה, הא' א"צ להשלים אחר ל', כמ"ש רס"י שצ"ו עכ"ל, מזה מבואר דעתו בפשיטות אף דמקרי קרובה, מ"מ א"צ להשלים כיון דהוא אחר ל' ממיתת המת ודרכיו בקודש נעלמו ממני: