והנה אם עתה רוצים לעשות כדין, יש לי לדון, כיון דעדיין הוא תוך ל' מיום השמועה דצריכים לנהוג אבילות, כדאיתא (רסי' שצ"ו) דמי שלא נהג אבילות כל שבעה, בין בשוגג בין במזיד משלים כל ל', ובפשוטו משמע כל הל' מיום שהי' מוטל עליו לנהוג אבילות, ובשמועה קרובה מחשבינן הל' מיום השמועה, ובההיא דתשובת מהר"ם מינ"ץ הובא בט"ז (ססי' שצ"ו) בנידון מי ששמע שמת לו מת ולא ידע אם הוא תוך ל' להפוסקים דא"צ לנהוג אבילות ואחר הל' נודע לו שאז כששמע הי' תוך ל' נסתפק המהר"ם מינ"ץ אם נימא כיון דלא נודע לו בירור דבר שהיא קרובה עד אחר הל' יש לו דין שמועה רחוקה או כיון דבאמת השמועה ראשונה הי' תוך ל' מקרי שמועה קרובה עיי"ש, ובנ"ד דנודע לו ביום הל' שהוא יום הל' אלא דטעה בדין דחשב דזה הוי שמועה רחוקה הוי כלא נהג אבילות בשוגג דצריך להשלים כל ל' מיום השמוע', כך הי' נראה בפשיטות:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק כ״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.