תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ט״ז סימן ח׳

ולזה הי' נראה בנ"ד דלכאורה יש היתר בדיבוק מטלית במקום הנקב, ויהי' זה להקפת גויל, אף דדעת הב"ח ביו"ד (סי' רפ"ו) דבעי' האות והקפתו הכל במקום אי, או הכל על היריעה או על הטלאי, בכדי שאם ינטל המטלית יעמוד בהכשרו עיי"ש, מוו כבר דחה הט"ז שם ראייתו על ככון, דאינו ראיה אמה שנחלק אות ע"י קריעה דלא והני לדבק טלאי מאחוריו לחבר האות, דשאני התם דבשעת כתיבתו פסול הי' בזה לא ווהני הטלאי שאח"כ, אבל בכותב לכתחילה חצי האות על היריעה וחצי על המטלית מהני, מכ"ש אם כל האות על היריעה והקפת גויל על המטלית עיי"ש, ואף דהמעיין בט"ז, דעתו דהכל תליא בשעת הכתיבה דגם לענין מוקף גויל לא והני הדביקות במטלית שלאחר הכתיבה ו"ו לענ"ד אינו מוכרח כלל, דכל שבאנו לומר בהדביק תחילה מהני, ה"נ בהדביק אח"כ, דדוקא לענין כקרע האות יש לחלק כיון דהאות נפסל, בזה לא מהני הטלת המטלית דכללא הוא דא"א להתכשר להאות ע"י דבר זולת כתיבה, דכמו דדרשינן וכתב ולא וחקק, ה"כ אוורינן וכתב ולא ידבק מטלית, אבל לענין הקפת גויל, דכבר בררנו דאין פסולו בגופו, ומהני גרירת הדיבוק שבין אות לאות אח"כ, וכן בנמשך אות עד סוף היריעה דעת המג"א דמהני גרירה, א"כ מה לי דמשוי גויל אחר הכתיבה ע"י גרירה או דמשוי גויל ע"י המטלית, וע"כ לא אמר הב"ח אלא דס"ל אף בהדביק ואח"כ כתב דלא מהני, דבעי' שיקיים הכשרו אף אם תנטל המטלית, אבל להט"ז דמכשיר י"ל דכשר אף בהדביק מטלית אח"כ, ודברי הט"ז צ"ע לדינא: