מה דהקשה בדברי הר"ן פרק ב' דפסחים גבי בית שאור, דלתירוצו הראשון יקשה גם בנשתמש בו חמץ בצונן, אמאי משתמש בו מצה בצונן, נראה די"ל אף דבלע צונן, מ"מ כיון דבליעת צונן מהני הכשר הגעלה, או עירוי ג"י, דהא הר"ן מדמי ליה ליי"נ, והתם גם לכ"ח יש תקנה, וכמו דפסק המחבר סי' תנ"א סכ"א, דאף בבלע ע"י כבישה יש תקנה לכ"ח ע"י הגעלה, ומש"ה מותר להשתמש בצונן, אבל בבלע ע"י בית שאור, י"ל דהוי כמו בליעה בחמין, ולא מהני הגעלה, וכמו דדייק הר"ן בלשונו הזהב, דכל כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין כיון שאין לו תקנה רק שבירה, הרי דדייק שנשתמש בחמץ כיון דבליעתו מרובה, אבל בבלע בצונן י"ל דמהני הגעלה, א"כ י"ל דשימש בו חמץ הוי בליעתו בצונן, ובית שאור הוי כשימש בו בחמין, וכמ"ש הר"ן דהרמב"ן מצא בירושלמי גם לענין הכשר כלים לדמותו ליי"נ, והיינו כנ"ל כיון דבליעתו בצונן, כן נראה לענ"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קנ״ב סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.