מה דהקשה מעכ"ת בחולין (דף ק' ע"א) על דברי התוס' שם, מה פרכינן בע"ז תנינא לה, הא אשמעינן דאף בב"ח דל"ש ליתן לאורחים נכרים לא בטל בפשוטו י"ל, או דבאמת ס"ל לסוגיא לקושטא דמלתא דאורחים נכרים לא חשיבי וממילא גם חתיכה נבילה הוי הטעם משום דדייני' על אחר הביטול, ויהי' באמת נפשט ספיקא דבעל פרי מגדים בפתיחה להלכת תערובות, בחתיכה בב"ח דנתערב בב' חתיכות נבילה אי בטל לענין כיון דגם לאחר הביטול לא חזי רק לנכרים, לא מקרי חהר"ל, ותוס' רצו לומר דהוי חהר"ל, אבל לפי האמת לא הוי חהר"ל, או די"ל דזה פשיטא ליה להש"ס מסברא דעיקרן דדברים חשובים לא בטלו הכל דנין אותם כלאחר הביטול, וזהו העיקר גם בנבילה ואין בזה חידוש, אבל באמת לדון ולומר רק על אחר הביטול, זהו נסתר מהא דקיי"ל בא"ח סי' תרע"ג בנר חנוכה דלא בטל, דהוי דבר שבמנין עיי"ש, אף דאחר הביטול ויהיו כנרות אחרות לא יהיה דבר שבמנין מ"מ אנו דנין ג"כ על קודם הביטול, ומה שבמקור הדין, בתה"ד מביא ראיה מתוס' חולין, והט"ז הקשה דהוא ראיה לסתור, דהא כתבו דאנו דנין על אחר הביטול, לענ"ד כך כוונת התה"ד, דזהו ס"ל מסברא, דכמו אם אחר הביטול הוי חהר"ל ולא בטל, ה"נ אם קודם הביטול הוא חשוב לא בטל רק דהוצרך לראיה מתוס' דלא נימא דחהר"ל ודבר שבמנין אין אנו דנין כלל על הך חתיכה, אלא על חתיכה דעלמא כיוצא בזה, וא"כ בנר חנוכה דהנר בעצמותו בעלמא אינו חשוב, אלא דהך נר המיוחד לנר חנוכה חשיבא, אולי לא מקרי דבר חשוב, לזה הביא ראיה כיון דחזינן דחטאת בטילה, דכהנים אין מחזיקין טובה וכו' אף דחתיכות אחרות כזה חשיבי, מ"מ הך חתיכה אינה חשובה, וכיון דאפילו לקולא אזלינן בתר חתיכה זו, מכ"ש לחומרא, ומדוקדק היטב בלשון התה"ד עיי"ש, וזהו ביאור תוס' בקושייתם דהקשו אמאי חטאת בטל הא הוי חהר"ל וכ"ת שאני וכו' דהא חתיכות בב"ח וכו', ולכאורה תמוה, דבלא"ה מי ניחא אמאי הוי בב"ח ראוי להתכבד, הא אסור לכל, ולדברינו ניחא, דבל"ז י"ל דאזלינן בתר חתיכה דעלמא, ושפיר הוי בב"ח חהר"ל, דחתיכה דעלמא כיוצא בזה הוי ר"ל, לזה הקשו כיון דחטאת בטל, ע"כ דאזלינן בתר חתיכה זו, א"כ אמאי בב"ח לא בטל, ותירצו דאם יתבטל יהיה חהר"ל, וא"כ מסקנתם דאזלינן בתר חתיכה זו, וזהי ראיית התה"ד:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קנ״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
