תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קנ״א סימן ד׳

אולם עדיין קשה לי בהא דאמרינן ברכות (דף כ' ע"ב) א"ל רבינא לרבא נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן, נ"מ לאפוקי רבים יד"ח, הא רבינא לשיטתיה דהרהור כד"ד, אף אם אשה בבהמ"ז דרבנן, מ"מ מדאורייתא יוצאים האנשים בברכתה להם, דעכ"פ הוא בכלל הרהור, אלא דמדרבנן אין יוצאים ולגבי דרבנן נימא אתי דרבנן ומפיק דרבנן ויהי' יוצא מדין שומע כעונה, ואפשר לדחוק, דבאמת רבינא לא אמר הנ"מ לענין להוציא אחרים יד"ח, אלא דנ"מ לענין אם ספק בירכו בהמ"ז, וכמו דהקשה בשו"ת שער אפרים, אלא דסתמא דהש"ס קאמר דנ"מ לאפוקי רבים יד"ח, כיון דהפשיטות מההיא דאשה מברכת לבעלה הוא בדרך זה, והנ"מ זו והפשינות אזלא לפי ההלכה דקיי"ל הרהור לאו כד"ד, כמ"ש רבינו יונה, ועדיין צ"ע [אאב"ה שמעתי מכבוד אאמ"ו הגאון נ"י שעמד בקושיא בענין זה בדברי תוס' ברכות (דף כ"א ד"ה והרי תפילה) וא"ת ואמאי שבק וכו' ותירוצם דחוק, ואין התחלה לקושייתם, למ"ש תוס' שם ד"ה בע"ק וכו' פי' אפילו בהרהור כדמשמע בגמ', ביאור דבריהם, הא דלא הוכיחו בפשיטות דאי איתא דמהרהר, א"כ אין חילוק בין ק"ש לברכותיה, וצ"ל דהי' אפשר לומר דמתני' ה"ק מהרהר ואינו מברך לפניה ולאחריה, ומיירי הכל בברכות, ולא נזכר דין דק"ש במתני' וכדאיתא הכי בירושלמי לזה כתב שאין הפירוש כן כדמשמע בגמ', והיינו דהא דמשנינן שאני תפילה דלית בה מ"ש, הרי מבואר דבברכות הרהור אסור כמו תפילה, וע"כ הא דקתני מהרהר קאי אק"ש, ומה דקתני ואינו מברך, היינו דאינו מהרהר, ולפ"ז ממילא ליתא לקושיית תוס', דלא הו"מ להקשות ממתני' די"ל דלמא באמת קאי אברכות דמהרהר ולזה הקשה דמ"ש מתפילה, ותירצו דק"ש דאית בה מ"ש, ומוכח באמת דמהרהר קאי אק"ש]: