תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״נ סימן ד׳

אמנם כבר כתבנו במק"א בארוכה דדברי הרמב"ן תמוהים, דהא מסוגיא פ"ק דביצה (דף ג') ר"פ אמר האי תנא דליטרה קציעות וכו', ר"א אומר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיל"מ וכו', מבואר דר"פ דמוקי בספק טריפות י"ל דספק דרבנן ביש לו מתירין מותר, א"כ ר"מ דהוא מרא דשמעתא דנכרי שהביא דורן יקשה לשתרי מטעם ספק דרבנן, ומכח קושיא זו כתב רש"י דהוי מוקצה, והיינו דבמוקצה ספיקו אסור, דבמוקצה חמיר כמ"ש תוס' ישנים (דף ג' ע"ב) והא דלערב אסור בכ"ש ואינו מותר מטעם ספק דרבנן, י"ל כיון דביומו הוי בכלל ספק דאורייתא וגם הדין לחומרא דהביא ממחובר הוי כמו ודאי, וממילא אף דלערב נעשה דרבנן, מ"מ אסור כיון דבתחילה היה הספק בדאורי' ויש לדמותו למ"ש הש"ך בשם מהרי"ל דספק טריפה שנתערב ברוב או שנעשה אינו בן יומו, אף דמה"ת מותר מטעם ביטול ברוב, ומדרבנן בעינן ס' אטו מינו, או באינו ב"י מותר מה"ת והוי ספק דרבנן מ"מ אסור כיון דהספק טריפה. קודם שנתערב וקודם שנעשה אב"י היה הספק בדאורייתא, ובאמת אינו דומה ממש להתם דהתם האיסור הבלוע והתערובות הוא האיסור טריפות, ואותו ספק כבר היה לחומרא לדונו כטריפה ונשאר האיסור טריפות במקומו ולא הותר ע"י ביטול ברוב או אב"י כמו כל איסורי ודאי, אבל האיסור דלערב הוי משום שלא יהנה, ואותו איסור לא הי' בשום פעם אסור מספק דאורייתא אלא דביומו אסור משום ספק מוקצה דאינו מצד שנעשה מלאכה, דאף בנשרו מעצמם אסור משום מוקצה, והיינו דנין להחמיר רק לדונם שהיו מחוברים בה"ש אבל לא דהנכרי תלשן בשביל ישראל, ואותו איסור דאסרנו מספק דהיינו מוקצה זה פקע מבערב, והוי רק איסור אחר שלא יהנה דמשום אותו איסור לא היינו דנין ביומו לאסרו מספק, והחילוק נכון] ואך מ"מ אף דליכא ראיה ומהריב"ל, מ"מ י"ל דרש"י ס"ל כן מסברא, כיון דהיינו דנין ביומו מכח ספיקא דאורייתא דהיו בה"ש מחוברים וממילא מסתמא לא נפלו מעצמן וניכר דנכרי תלשן מש"ה אסורים לערב בכ"ש, גם י"ל בסגנון זה דרש"י בא לתרץ לפי הצד שכתב רש"י שבת (דף קנ"א) דגרסי' תניא כוותי' דשמואל דספיקו מותר לערב גבי חלילים וגבי מרחץ, והיינו אף דבאמת קיי"ל כר"א דישל"מ ספיקו אסור, צ"ל דבאיסור כ"ש קיל מאד ולא גזרו חכמים בספק, ויקשה אמאי הכא בהביא דורן מספק אסור לערב ודוחק לומר דר"פ ס"ל כרב שם בשבת כיון דההלכה כשמואל, לזה כתב רש"י לתרץ דהכא גרע כיון דביום היינו דנין לחומרא מחמת ספק מוקצה ממילא גם לערב אסור, ושאני התם גבי חלילין ומרחץ דביומו ליכא למידן עלה דהפסד ל"ש בשבת, וכן רחיצת חמין בשבת אסור, ואנו דנין רק לענין לערב בכ"ש, בזה לא גזרינן בספק ונכון: