תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קמ״ח סימן ד׳

וכל זה דרך פלפול, ולקושטא לא נ"ל דברי התומים, דמלבד דיש לגמגם על דברינו, דהא להרמב"ם הברייתא אתיא כר"ע דמכרו מכור לרדיא, עיין בהה"מ, קשה ג"כ דמ"מ אמאי לא נקט הרמב"ם דמשלם פחת השחיטה היכי דהמזיק כולו לא היה שוה יותר מפלגא נזקו, דבזה אינו מפסיד לעצמו, גם בעיקר הסברא דהתומים יש לפקפק, דהרי באמת יש לעיין בסברת תוס' בב"ק (דף ק') דכיון דמפסיד לעצמו ל"ש שלא יהא, דלכאורה זהו נסתר מסוגיא דחולין (דף ע') דמוקי מנסך באית לי' שותפות בגווי', ועיין תוס' שם אף דהוי מערב, מ"מ אשמעינן דלא אמרינן קלב"מ, והרי למאי דקיי"ל כר"י דהיזק שא"נ ל"ש היזק, והכל מקנסא שלא יהא, והא במנסך דמיירי בשותפות ל"ש שלא יהא וכו', ובשלמא על דברי הפ"י בב"ק דף צ"ח תוס' ד"ה הא קמ"ל) שכתב ג"כ גבי העושה מלאכה בפרת חטאת, כיון דלא משכחת אלא בשותפות ל"ש חששא שלא יהא דמפסיד גם לעצמו, לק"מ מסוגיא דמנסך הנ"ל, די"ל דבוכסך כיון דמחייב על חלק חבירו מדין מערב וזהו שייך בלא שותפות, מש"ה אף דעתה עירבו ע"י שותפות לא פליגי רבנן בתקנתם משא"כ בפרת חטאת דלא משכחת אלא ע"י שותפות בזה לא קנסו, אבל על תוס' הנ"ל במסכך דמחייב על שעירב גפן בתבואות חבירו, דזהו משכחת בלא שותפות, דמערב גפן חבירו בתבואת חבירו כמ"ש הר"ש כלאים בשם הירושלמי, דגם בכה"ג נאסרו, א"כ אף דעתה עירב גפן שלו, מ"מ נימא דלא פלוג, ובכל ענין קנסו כמו במנסך וצ"ל דוקא במנסך דהחיוב על חלק חבירו הוא מצד שמערב יי"נ בתוכו, וענין התערובות אינו גורם הפסד לעצמו רק מעשה הניסוך גורם הפסד בשלו, ומה שמחייב ע"י שמכחו מתערב יינו האסור בשל חבירו, בזה אינו מפסיד לעצמו, משא"כ במסכך, דהתערובות עצמו זה בזה הוא הגורם ומפסיד את שלו, ולפ"ז בפחת שחיטה יש לדון לכאן ולכאן ואין להאריך: