יפה הקשה, וגם אנחנו עמדנו בזה, בלימוד חברייא הבחורים יחיו, ובאופן זה אף אם ניקום ונתרץ דשמואל אמר כן לרווחא דמלתא לומר דלכ"ע אף לתנאי דס"ל משואי"ל משלם, מ"מ פטור דמדכר דכירי, ומה דשלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו, אף דפשיטא דשמואל ידין בזה דישבע בעה"ב, דהא שמואל ס"ל דל"א משואיל"מ, גם מה יהי' מספקים להו לדינא, הא רב ג"כ ס"ל דל"א משואיל"מ, ועי' תוס' שבת (דף מ"ג) דבהרבה מקומות פרכינן מבי רב על רב, עיי"ש, ובזה י"ל דהיו מסופקים דלמא יסבור שמואל דברי ושמא ברי עדיף, וכדס"ד דהש"ס בסוגיא דמשארסתני נאנסתי, אלא דמסקינן שם דגם שמואל יכול לסבור דלא אמרינן ברי עדיף, מ"מ י"ל דבי רב היו מסופקים בזה ושמואל השיב לרווחא דמלתא, אף לתנאי דס"ל משואיל"מ, מ"מ קציצה מדכר דכיר, אך עכ"ז קשה, אחרי דמצינו דר' יהודא ס"ל דגם בקציצה תקנו תקנת שכיר דל"א מדכר דכיר, א"כ מנ"ל לשמואל להמציא פלוגתא דתנאי בזה מכח הברייתא דרבה ב"ש, דלמא הך ברייתא ס"ל כהך תנא דל"א משואיל"מ, וכיון דבלא"ה איכא תנאי בזה אי אמרינן מחוייב שבועה ואיל"מ, מה"ת לן להמציא פלוגתא חדשה לענין אם קציצה מדכר דכיר, זהו תורף קושייתינו:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״מ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.