ובזה מיושב קושיית הרשב"א, דאיך אמרינן נינא ב"ש היא הא גם לב"ש ליכא משום שביתת כלים דאפקורי מפקיר לה, כמי בגיגית ונר וקדירה, והיינו לפימ"ש הרשב"א דאפקורי מפקיר לה, היינו דלב ב"ד מתנה וב"ד הוא דאפקרוה, ולפ"ז י"ל דהכי אמרינן לימא ב"ש היא, היינו דב"ש דס"ל דאפילו בהפסק כלי חיישינן לחיתוי וכנ"ל אלא דמשום גזירה אין לאסור בדיעבד, בזה אמרינן דמשום שביתת כלי אסור אפילו דיעבד דל"ש אפקורי מפקיר דלב ב"ד מתנה אמרינן רק במה דעושה במצות דרבנן כמו נר וקדירה דעושה בהיתר, אבל בקדירה ומססיות בלא גריפה וקטימה דלא ניחא להו לחכמים שיעשה כן, דהא אסור לעשות כן משום חיתוי, וכיון דעבר על דבריהם לא עשו לו תקנה להפקיר, וממילא איכא משום שביתת כלים והוי דאורייתא ונכון:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ה סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.