והנלענ"ד די"ל דהמקשן ס"ל דמשום גזירת חיתוי לא שייך למקנסיה אפי' דיעבד, ולאסור אפילו בכדי שיעשו ועיין במהר"ם לובלין דהקשה באמת כן, ולזה הוכיח דע"כ ב"ש ומשום שביתת כלים דהוי דאורייתא, ומה דהקשו תוס' דתקשי ליה מתני' דבשר בצל וביצה, ולא תירצו דידע משום גזירת חיתוי, אלא דבדיעבד אין לאסור מה"ט, היינו ממה דפריך בתר הכי א"ה אפילו מוגמר וגפרית נמי נגזור, הרי דבל"ז ניחא, דל"ח כלל לחיתוי אפילו לכתחילה הרי דמעיקרא לא ידע כלל מחיתוי אפילו לכתחילה א"כ יקשה מההיא דבשר ובצל, וע"ז תירצו דלס"ד י"ל דבהפסק כלי ל"ג שמא יחתה, והיינו דב"ה ס"ל כן, ומתני' דכירה להחזיר תנן, אבל לשהות משהינן בכל גווני, אבל ב"ש ס"ל בודאי אפילו בהפסק כלי חיישינן, ומ"מ צריכים לטעמא דעססיות ותורמסין, גם לדין שביתת כלים, דאלו מאידך דב"ש דחיישינן לחיתוי אין לאסור בדיעבד, והתרצן משני דאתיא כב"ה ומשום שמא יחתה, בזה חידוש לו תרתי, א' דמשום חיתוי אסור אפילו דיעבד בכ"ש, וגם חידש דאפילו לב"ה חיישינן בהפסק כלי לחיתוי, מש"ה פריך א"ה היינו דמוכרח דגם ב"ה ס"ל לחיתוי בהפסק כלי מוגמר וגפרית נמי נגזור ודו"ק:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קל״ה סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.