ולי נראה דאסור מטעם אחר, כיון דע"י השעוה לא היה ראוי הס"ת לצאת בקריאה מתוכו, ומכשירו ע"י הסילוק הוי מתקן מנא, וכמ"ש הר"ן פ"ג דסוכה דלמ"ד לולב צריך אגד אסור לאגדו ביו"ט דהוי מתקן מנא. וכ"כ במג"א (סי' שי"ז) דאסור לתלות ציצית בכריכה בבגד דהוי מתקן מנא. וראיתי בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ה) דעתו נוטה להקל בשעוה דהס"ת כשר, אלא דבמקום שהשעוה מכסה א"א לקרות דהוה כקורא בע"פ עיי"ש. ובתשו' פרח שושן (כלל ב' סי' ב') כתב דכל זמן שהשעוה עליו פסול לקרות בו:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק י״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.