תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ט סימן ד׳

ונ"ל דזהו כוונת תוס' שם בחולין ד"ה וכ"ת דבדקינן ליה וכו' ועוד נ"ל דטעמא דטריפה שהרג וכו' ואי קטלינן וכו' ולכאורה דבריהם אלו ואי קטלינן וכו' מחוסר הבנה דיספיק בקיצור, כיון דהטעם משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ממילא אין להוכיח אלא במה דקטלינן וכו', וגם יסוד תירוצם אינו מחוור כ"כ, דמ"מ כיון דהדין דטריפה שהרג דפטור יהי' מאיזה טעם שיהיה ממילא מוכח דאזלינן בתר רובא, מדלא חיישינן דהרוצח טריפה, ומה בכך דהטעם משום דהוי עדות שאי"ל, מ"מ אין זה נוגע לההוכחה השניה ממה דקטלינן לעדים ול"ח שמא טריפה הוא דזהו הוכחה על העדים וההוכחה הראשונה הי' על הרוצח, ולזה נראה ברור דכוונת תוס' כפי הנ"ל דליכא ראיה כלל דדלמא הרוצח טריפה, דהא טעמא דרוצח טריפה דפטור דהוי עדות שא"א יכול להזימה, ואלו משכחת דקטלינן לעדים, היינו דעושים בהם הזמה שפיר קטלינן להרוצח טריפה, דהא הוי יכול להזימה, [ותיבת לא, הוא ט"ס בתוס' או שהוא דרך בתמי' וכי לא שפיר קטלינן להרוצח, כיון דקטלינן לעדים הוי יכול להזימה] וא"כ ממילא ליכא ראיה, דלו יהא דקמי שמיא גליא שהוא טריפה, מ"מ כיון דאנן לא ידעינן, ואם יוזמו קטלינן להעדים ממילא אף הרוצח שפיר קטלינן ואין ענין טריפתו בסתר פטרתו ממיתה, ונצטרך לדון היא גופא טעמא מאי דקטלינן להעדים ניחוש דלמא טריפה הוי, א"כ אין להוכיח רק מכח הקושיא דקטלינן לעדים, וזהו באמת ראיית ר"א, וברור, וזהו בעצמו ראיה דכך כוונת תוס', דאל"כ יקשה אמאי לא תירצו בהכי דהיא סברא נכונה וחזקה, ואולם מזה קשה לי על דברי תוס' שם ד"ה ודלמא הך דאסהידו בי' וכו' ועוד נ"ל דאי אין הורגים לעדים וכו' דע"כ כוונתם ג"כ כפי הנ"ל והיינו דאם יהיה הדין דאין הורגים לעדים כשהוזמו אלא אחר יב"ח, ממילא בלא הוזמו אותו שמעידים עליו דאין להורגו עד אחר יב"ח, והיינו דניחוש דקמי שמיא גליא שהיא טריפה, ואף אנן לא ידעינן לי' ומקרי יכול להזימה וכנ"ל, הא כיון דאין העדים נהרגים כשהוזמו עד אחר יב"ח, ממילא אם קמי שמיא גליא דאותו שהעידו עליו הוא טריפה א"א שיקיים בעדות זו דין הזמה, דהא אם יוזמו צריכים להמתין עד אשר יחי' יב"ח, וכיון שבאמת הוא טריפה בודאי לא יחי' יב"ח ולא יתקיים ההזמה, וא"כ העדות בטלה, כיון דבאמת לא יתקיים ההזמה, ומש"ה בלא הוזמו אין להורגו עד אחר יב"ח וכיון שכן קשה לי מה הועילו בתירוצם, הא משכחת הזמה דחובשים אותו כד"ח, דידעינן דבסוף יב"ח הי' גברא שלם, ואם לא היו ניזומים היו הב"ד הורגים גברא שלם, ועתה שהוזמו מקיים בהם ההזמה, ואי דא"כ גם בלא הוזמו, גם אותו שמעידין אותו צריכים להמתין כד"ח, וא"כ ממילא באו לחייבו מיתה אחר כד"ח, דתמיד הכלל כמו שצריכים להמתין כשהוזמו ה"נ צריכים להמתין כשלא הוזמו להרוג אותו שמעידים עליו דז"א, דאיך תליא זה בזה דבשלמא יב"ח צריכים להמתין מטעם הנ"ל דלמא הוא טריפה וקמי שמיא גליא דטריפה וממילא לא יחי' יב"ח וא"א שיתקיים ההזמה, אבל מ"מ סגי ביב"ח אף אם הדין דכשהוזמו צריכים להמתין כד"ח, מ"מ בלא הוזמו סגי ביב"ח, כיון דבשעה שהעידו לא הי' טריפה מ"מ נתקיים העדות דיכול להזימה כיון שהוא גברא שלם עומד שיחי' זמן רב, וממילא אלו יוזמו יעשה בהם הזמה, עד אחר כד"ח, ומה בכך אם באמת אח"כ נטרף ולא חיה כד"ח, מ"מ בשעת העדות עומד שיחי' ומקרי יכול להזימה, וכיון שכן י"ל דבלא הוזמו ממתינים יב"ח, ובהוזמו ממתינין כד"ח וצ"ע: