תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ט סימן ג׳

נ"ל ליישב בכמה אופנים, א), מ"ש תוס' בין מיתה למיתה דלא אזלינן בתר רובא לא דיש איזה לימוד או קבלה לזה, אלא כיון דליכא לימוד לענין זה דניזל בתר רובא גם בין מיתה, מש"ה לא אזלינן ביה בתר רובא, אבל בודאי אלו הי' לנו לימוד דגם בין מיתה למיתה אזלינן בתר רובא, לא הי' על זה ענין סתירה או קושיא, וכיון שכן שפיר פרכינן. דלמא מכה אביו היינו דקטלינן, ויהי' באמת מוכח מהאי קרא דגם בין מיתה למיתה אזלינן בתר רובא, בא) למה דקיי"ל מותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר קל, וההיא דנסקלין בנשרפין מוקמינן לה בסנהדרין (דף פ"א ע"ב) דמיירי בהתרו בו סתם, א"כ י"ל דמכה אביו היינו דקטלינן, והעדים התרו בו במפורש בחנק, דבזה באמת דנין אותו בחנק מכח הרוב, דאם ניחוש דלאו אביו הוא פטור לגמרי, כיון דלא התרו בו על סייף, ולא הוי בין מיתה למיתה, ג), דוקא בנסקלין בנשרפין, דמה דאנו רוצים ליזל בתר הרוב, היינו להך מלתא עצמו דיתחייב בחמורה בזה אמרינן דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא, משא"כ במכה אביו, דתיכף כשנולד דיינינן מכח הרוב דהוא אביו לכמה ענינים, וממילא בקטלא דהוא בחנק, כיון דכבר היינו דנין מכח הרוב דהוא אביו, והרי סברא זו מוכרחת, דאיך משכחת דאם חייב לפדות בנו בכור דלמא לאו אביו הוא, ובממון אין הולכין אחר הרוב, או דלמא הבן הוא טריפה אע"כ כיון דהרוב הי' לענין אחר וכבר הסכמנו מכח הרוב דזה אביו ושזה אינו טריפה, אף שעתה נוגע זה לענין ממון, מ"מ מהני הרוב, וה"נ לענין מיתה, כיון דהרוב חל מקודם להחזיק זה לאביו, ממילא חייב הוא מיתת חנק [ובאמת קשה לי מדברי תוס' חולין (דף י"א) ד"ה מנה"מ וכו' ולמאי דמפרש רבינו חיים וכו' ולפי הנ"ל ליכא ראיה מפרה אדומה, דהתם כבר היינו דנין על הפרה עצמה שאינה טריפה מכח הרוב, וממילא אף דעכשיו מסתעף מיניה לטהר הטמא ולהוציאו מחזקת טומאה, מ"מ אזלינן בתר רוב כמו דאזלינן כה"ג בתר רוב נגד חזקת ממון וכנ"ל, אבל בעלמא היכי דהרוב אתי' מתחילה להוציא מחזקה עדיין לא שמענו די"ל דרובא לא מפקא מחזקה, כמו דלא מפקא מחזקת ממון וכי היכי דמחלקין לענין חזקת ממון דלמא מחלקין בהכי נגד כל החזקות, וצ"ע] ד), יש ליישב דרך פלפול, היינו די"ל דהכלל זה דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא, תיינו היכי דל"צ כלל בהך מלתא למיזל בתר הרוב כגון הנסקלין בנשרפין דמיירי בעובד ע"ז ומחלל שבת וכדומה, דבזה ל"צ לדון עלה מדין רוב כלל, דאף אם ניזל בתר מיעוטא חייב מיתה, ואי דניחוש דלמא העובר עבירה הוא טריפה, י"ל הא שורש הדין דטריפה שעבר עבירה דפטור ממיתה, היינו משום דהוי עדות שא"א יכול להזימה, וזה שייך בידעינן ביה שהוא טריפה, אבל היכי דלא ידעינן שהוא טריפה אף אם קמי שמיא גליא שהוא טריפה מ"מ חייב מיתה, דהא אם יוזמו העדים יעשו בהם דין הזמה מכח הרוב דנידן דלא הוי טריפה ממילא הוי יכול להזימו, ואף אם קמי שמיא גליא שהוא טריפה, מ"מ כיון דאנן לא ידעינן ויקויים בעדים דין הזמה מקרי יכול להזימה, ומחוייב באמת מיתה: