תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ח סימן ה׳

מ"ש מעכ"ת להוכיח דפגימת כ"ש בסכין פסול רק מדרבנן מדלא משנינן בחולין (דף י"ד) בההיא דאר"ה מנינן לבדיקת הסכין, היינו ללמוד דפגימה כ"ש פוסל, לענ"ד הא זה עדיין לא מתיישב, דאמאי משני ל"נ אלא לבדיקת חכם וקרא אסמכתא לוקמי לענין פגימת כ"ש, וקרא אסמכתא, וביותר דבזה לא היינו צריכים לומר דהוי אסמכתא, די"ל דבימי הנביאים בימי שמואל, כבר הי' חומרא זו לאסור פגימת כ"ש, וכדמצינו בתוס' קדושין (דף ל"ח) דגזרינן כזית ראשון אטו כזית שני, הרי דבימי יהושע הי' כבר גזירה זו, [ובתיו"ט פ"ח דכלאים מ"ב למד מזה לענין כלאים טמאה עם טמאה ואינו מהדומה, דנהי דאפשר שהי' החומרא בימי הנביאים מ"מ מאן מפיס להירושלמי להקשות, דלמא לא הי' אז החומרא זו דכלאים, וכדמצינו במ"ל פ"ז מהל' בית הבחירה,] ודוקא לענין בדיקה לחכם דליכא רק איסור, רק משום כבודו הוצרכו לומר דהוי אסמכתא, אבל לענין פגימת כ"ש י"ל דהוי לימוד גמור, דגם בימי שמואל הי' חומרא, אבל באמת לק"מ דלשון מנין לבדיקת סכין מדלא אמר מנין לפגימת כ"ש דאסור, משמע דבא ללמוד חיוב הבדיקה, ולזה שפיר פרכינן פשיטא דאם בא ללמוד דין פגימת כ"ש, הו"ל לומר מנין לפגימת כ"ש, וממילא נאמר דצריך לבדוק, ואדרבא קצת ראיה בהיפוך, דאם הוי רק דרבנן י"ל דהוי מצי לאוקמי לענין פגימת כ"ש, והיינו דאף אם הסכין בדוק מפגימה גמורה צריך בדיקה משום כ"ש, והחידוש אף דהוא דרבנן מ"מ צריך לחוש לספיקו, ומ"מ גם זה יש לדחות בקל: