מ"ש מעכ"ת להקשות בביצה (דף ל"ט) לא הי' צריך לאריכות דהקושיא בפשוטו כיון דבהך מתני' קתני ואסורים בבהכ"נ ובמרחץ, והיינו כל"ק דראב"י, וס"ל דאין ברירה כדאיתא בב"ק, א"כ איך מותר לשתות כיון דאין ברירה, ואני הורגלתי ליישב לי, דהרי מבעי בנדרים אם בנדרו דוקא ומשום קנסא, אבל לא בהדירו דאנוסים הם, ועי' בהר"ן שם דסוגיא דבב"ק דפליגי בברירה היינו לפי הצד דבהדירו פליגי, א"כ י"ל הא דמשני לחלק בין לרחוץ בין לשתות, יהי' באמת מוכרח דס"ל לר"נ כפי הצד דדוקא בנדרו פליגי, א"כ גם הת"ק ס"ל דיש ברירה אלא דבנדרו קנסו, ובזה יש מקום לחלק לענין הקנס דדוקא בלרחוץ דלא נטל זה חלקו לגמרי אלא דבאנו לדון דאותו שעה הוא המבורר דמרחץ שלו, אבל מ"מ נתקיים המרחץ לשניהם, ובאותו מקום עצמו שזהו רוחץ ורחץ גם השני אח"כ ואינו ניכר דרוחץ בשלו בזה קנסו, אבל בלשתות כיון די"ב ואמרינן דדילי' קממלא נסתלק זכותו דהיאך לעולם באלו המים שמילא זה לחלקו, ולא מחזי כנהנה מחבירו ולא קנסו, ואף דהרא"ש כתב בנדרים בלישנא דבנדרו קנסו שלא לסמוך על ברירה, דמשמע דמחמירים ביה לדון דין דאין ברירה, מ"מ אינו מוכרח כ"כ, די"ל דהקנס רק כיון דמים אלו שרוחץ בהם זה ירחץ ג"כ חבירו מקרי הכל בשם שותפות וק"ל:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״ב סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.