אולם לפ"ז יקשה, מה דרש"י נדחק בסוגיין (דף ע"ו ע"ב) דלס"ד דשמואל ס"ל דעל בעה"ח להביא ראיה ס"ל כשינויא דר"א תברא דזהו דחוק דמביא ראיה מרישא כיון דתנא דסיפא פליג, הא י"ל דס"ל בהך יסוד כרבא דטעמא דסיפא משום חדא במקום תרתי, אבל לא ס"ל בזה כרבא סברת כאן נמצא, ומוקי לכולה מתני' כר"י ומביא ראי' מרישא דתנא דסיפא לא פליג בזה רק משום דהוי חדא במקום תרתי, והיה ג"כ מיושב בזה אמאי מביא ראיה מהך מתני' מרישא דאתי' כר"י אמאי לא מוקי ראיה מגופא דדינא דר"י ממתני' משארסתני נאנסתי, [ובזה י"ל דשם דקתני היא נאמנת י"ל דמיירי רק מכתובה, דהא היא טוענת רק על הכתובה או דס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה דממילא לא הוי מקח טעות, וליכא טענה על הקדושין מש"ה מביא ראיה מהכא דקתני על האב להביא ראיה, משמע בכל הדין שיש להבעל עם האב דהיינו אף על כ"ק,] ולפי הנ' ניחא דממתני' דמשארסתני נאנסתי דדלמא ההלכה כר"ג, ולזה מביא ראיה ממתני' דהכא דסתמא כר"י דגם תנא דסיפא כר"י, אלא דהוי חדא במקום תרתי, ע"כ מוכח דס"ל לרש"י דלר"י לא אמרינן תרתי במקום חדא, ומתני' רק כר"ג ויקשה כנ"ל, וצ"ע:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק קכ״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
