תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק י״ב סימן ד׳

ואף אם נימא דמ"מ דנין על שעה שהוציא ידו, כיון דבאותו פעם היו מחיצות ירושלים ומחיצה לגבי האם לענין דבידו להכניסה לעזרה ולשחטה ולאכלה בירושלים א"כ אף דאח"כ שחטה בירושלים ונאסרה, מ"מ כבר נעשה מחיצה לגבי האם, מ"מ י"ל דשטחיות דברי רש"י כך הוא, דבתחילה כתב דמיירי בהכניסה לעזרה, היינו דמה"ת לן לדחוקי דמיירי בשחטה בירושלים, ולענין שחיטות עצמו, בודאי יותר טוב לפרש כפשוטה, בהכניסה בעזרה ושחטה, אלא דבזה כתב רש"י דאיבעיא רק למ"ד יש לידה לאברים, עי' מהרש"א, וע"ז כתב רש"י וליכא לאוקמי בשוחט שלמים בירושלים והוציא ידו, דבזה לא כתב רש"י והחזירה רק הוציא ידו, והיינו דבא לומר דמנ"ל דהאיבעי' רק למ"ד יש לידה לאברים, דלמא מיירי בשחטה בירושלים והאיבעיא בלא החזירה, ונרויח דהאיבעיא לכ"ע אף למ"ד אין לידה לאברים, ע"ז כ' רש"י דלא נרויח מידי, דגם אם מיירי בשחטה בירושלים, ע"כ איירי בהחזירה, דאל"כ הא נאסר האם בשחוטי חוץ, ירצה דאף בשעה שהוציא ידו, הי' ירושלים מחיצה להאם וכנ"ל, הא א"מ כיון דגם בשעת שחיטה דאז נסתלק המחיצה מהאם, ועדיין היד ובחוץ מקרי עתה הוציא ידו לחוץ, והיינו דבתחילת השחיטה דליכא תקכה עוד להכניסה לעזרה ולגמור השחיטה דמ"מ נאסר למפרע משום שחוטי חוץ, כדאיתא חולין (דף כ"ט ע"ב) היכא דשחט סי' אחד בחוץ וכו', ואף לפירש"י שם דמיירי רק בעוף, הא מ"מ למ"ד ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף דאמרינן שם דאפילו שחנו מיעוט סי' בחוץ דאסור ממילא גם בבהמה אסורה, וכיון דמרא דשמעתא בסוגיא (דף ס"ט) הוא אביי, ואביי לשיטתיה דס"ל זבחים (דף ל') דישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף, ממילא כששחט מעט, ותו לית ליה תקנה לשחטה בעזרה, נסתלק מחיצת ירושלים לגבי האם והיד דעודהו מבחוץ הוי כהוציא ידו עתה קודם גמר השחיטה, א"כ נצטרך לפרש דהאיבעי' בהחזירה, דבזה שייך שפיר לומר דבאותו פעם כשהי' היד מבחוץ קודם החזרה הי' ירושלים מחיצה להאם וכנ"ל, א"כ עדיין לא מרויחים מידי דמוכרחים לומר דהאיבעי' רק למ"ד יש לידה לאברים, וקונוב דברי רש"י סובבים להוכיח דהאיבעי' רק למ"ד יש לידה לאברים: