תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״ג סימן ח׳

ה) תו כתב הרשב"א שם להקשות על הרא"ה מההיא דט' שרצים, עפר אני תחת כפות רגלי הרשב"א, ואני אומר באינה ויראה הא מצינו כמה פעמים בטומאה דרבנן שורפים בנטמא במשקים, דקיי"ל דטומאת משקים לטמא אחרים לאו דאורייתא, וכן בשבת (דף ט"ז) גזרו אגושא לשרוף וכן בששה ספיקות שורפים, א"כ מכ"ש דנוכל לומר, היכי דמדאורייתא שורפים מכח הרוב לא רצו חז"ל מכח חומרתם בכ"מ לומר סמל"ח למנוע השריפה, וההיא דתינוק ע"כ הטעם דלא הוי רוב מעליא, וכמו שצ"ל גם עתה בהוכחתו מט' שרצים דלא אמרינן כלל סמל"ח דתינוק שאני דלא הוי רוב גמור, גם מבואר ברש"י קדושין החילוק דבט' שרצים הוי רובא דאיתא קמן, מש"ה לא אמרינן סמל"ח, [והרשב"א במשמרת הבית כשמחלק דט' שרצים כיון דנמצא בעיסה ורוב שבבית אם מתעסקים בעיסה מטמאין אותה, ונסתייע מדברי רש"י קדושין, ולא ידעתי, הא ברש"י מבואר חילוק אחר, וכצ"ל, גם דברי רשב"א אפשרים רק לשיטת תוס' דבתינוק שנמצא לא ידעינן דנוגע בעיסה, אבל לרש"י לא שייך כן, דהא גם בתינוק מוחזקים בודאי דנגע ולא דמספקינן רק על התינוק עצמו אם הוא טמא] וכעין זה חילק התה"ד סי' שי"ד לענין ממון דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, דזהו רק ברובא דליתא קמן, אבל ברובא דאיתא קמן מוציאין [אאב"ה ראיתי שבגליון תה"ד כתב אאמ"ו נ"י במ"ש שם להוציא מדברי הרשב"ם דברובא דבאיתא קמן הולכין בממון אחר הרוב, וז"ל, וק"ל דממ"ש הרשב"ם בסוגיא דשם בהא דאמרינן הנ"מ באיסורא כגון ט' חניות, א"כ משמע דגם כה"ג דהוא רובא דאיתא קמן הוא רק באיסורא אבל לא בממונא, וצ"ע, עכ"ל, ויש להסביר לפי שיטת רש"י קדושין הנ"ל דבממון הטעם דאין הולכין אחר הרוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון, וכמ"ש תוס' רפ"ג דבב"ק וברובא דאיתא קמן הא לא אמרינן סמל"ח, [ובאמת לפ"ז יקשה לשון רש"י חולין (דף י"ב ע"א) דלמסקנא הא דאזלינן בתר רובא ילפינן מאחרי רבים להטות ולא מחלקינן בין איתא קמן לליתא קמן והרי לדברי רש"י קדושין הנ"ל הא יש חילוק דרובא דאיתא קמן אלים יותר מליתא קמן, דמהני אף נגד חזקה, וצ"ל דזהו רק מדרבנן דהם אמרו והם אמרו לחלק בתקנתם בין איתא קמן לליתא קמן, אבל לענין דאורייתא אין סברא לחלק ודוחק] וזהו ממש כמו שכתב בני הרב נ"י בסוף דבריו אלא שכתב כן מסברא דנפשיה, ובאמת מפורש כן ברש"י קדושין הנ"ל, ובני נ"י רצה להעמיס כן בכוונת הרשב"א שלא יקשה עליו מרוב טבחי ישראל דל"א סמל"ח, ולא ידעתי, הא הרשב"א טרח לתרץ ההיא דט' שרצים, הרי ס"ל דאפילו ברובא דאיתא קמן אמרינן סמל"ח: