ולפ"ז מיושב קושייתינו דלאינך טעמי באיסורא דביצה, דאייתר בבא וכן ביצה י"ל דהנך אמוראי ס"ל דיש ברירה ואצטרך ההיא דוכן ביצה לאשמעינן דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, דלא נשמע מכלכלה, ולפ"ז מיושב מה דנדו ר"י ורבינא מאוקימתא דעולא, די"ל דס"ל דטעמא דר"י בלוקח יין משום דאין ברירה [ואף דר"י ס"ל דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, מדפריך לאיו מ"ש בא לכאן ולכאן א"כ מוכח מההיא דר"י בהר"ז גיטך אם מתי דס"ל דיש ברירה, מ"מ י"ל כפי דמחלקי תוס' בגיטין דבלוקח דאפשר דאין עתיד להתברר לעולם בזה אמרינן אין ברירה,] ויקשה דאייתר בבא דוכן ביצה מש"ה הוכרחו דאין טעמא דאיסור דביצה במתני' זו משום מוקצה אלא משום משקין שזבו, או פירות הנושרים:
תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק״ג סימן ל״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vienna, 1889
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר תניינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.