תשובות רבי עקיבא איגר תניינא · חלק ק׳ סימן י׳

הנה לפי סוגיא הנ"ל עדיפא הו"ל למעכ"ת להקשות דהא לכ"ע ס"ל דנטעו מתחילה לכך אין עיקרו נאסרו, ופליגי רק אם הגידולים שלאח"כ נאסרו, וקרא דאשיריהם תשרפון דגם העיקר נאסר מוקמי לכ"ע בנטעו מתחילה לכך וא"כ הי' לו להקשות לכ"ע, אבל באמת מסקנת הסוגיא בע"ז (דף מ"ח) דתוס' לכ"ע נאסר, ופלוגתייהו אם עיקרן נאסר דלריב"י גם עיקרו נאסר, וא"כ קושייתו דמר רק לרבנן דס"ל דאין עיקרן נאסר, ונעל"ד למ"ש הר"ן בסוגיא דהרמב"ן הקשה דמאי ראיה דלמא אסרו במעשה, דהא קיי"ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ותי' דעל ידי מעשה הוי כשל נכרי ומהני ביטול קודם שחזר ישראל ולקחן, והר"ן תירץ דר"י ס"ל כמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה עיי"ש, נ"ל כוונת הר"ן דבפשוטו יקשה, א"כ לדידן דקיי"ל דאוסר דבר שאינו שלו במעשה, לא יהי' הדין קיים דישראל שזקף לבינה אלא צ"ל דכוונת הר"ן דר"י הוכיח דלהתנא דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה דיקשה הקרא דואשיריהם תשרפון באש ומוכח לומר דגלי דעתי' דניחא ליה, וכיון דהדין זה מוכח עכ"פ להך תנא הכי קיי"ל דע"ז לא מצינו חולק, וכיון שכן י"ל דרבנן דריב"י דאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ואשירות דאח"כ שנטעו מתחילה לכך ואסרו במעשה, ואך עדיין יקשה להרמב"ן הנ"ל, ונראה לענ"ד, די"ל דאותן אשירות דמעיקרא שנטעו לע"ז דנאסרו אלא דהי' מהני ביטול, ומ"מ קודם ביטול שם ע"ז עליהן בזה כשעבדו אותם ג"כ אח"כ כשאוו לאלקות הרבה דגלי דעתיה דניחא להו הוי כעבדן ישראל ונאסרו לענין דלא מהני עוד ביטול דאף שהם מחוברים, הנטיעה הי' לע"ז, ומכח העבודה שלאח"כ מקרי ע"ז דישראל ואין לו ביטול, ונולד מזה דין חדש, באילן שנטעו הנכרי לע"ז, ואח"כ השתחוה לו ישראל מדעת נכרי אין לו ביטול, כיון דמתחילת נטיעה הי' לע"ז, וכשעבדו אח"כ ישראל עדיין לא פקע מיניה שם ע"ז, וצ"ע: