תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ע״ז סימן ד׳

אחת היא שיש לדון דהא חזינן באומר שכל הס"ת לא כתב לשמה דנאמן דכיון דמפסיד שכרו נאמן והכי פסקינן בסי' קכ"ד, מ"מ הכא במה שמפסיד שכירות מחדש וכפי הנראה נחלשו רעיוניו עד שאדונו סילק אותן ואף דהוא אומר דזה החטא הי' בלבו ודואג ומחמת זה נחלש, מ"מ אין ההפסד שירותו ע"י עדות זו דווקא, וההפסד דכלים אינו ברור דצריך לשלם כיון דלא הי' כוונתו להזיק, עיין בחה"מ סי' כ"ה ועכ"פ אין דין פשוט וגלוי לכל, ואולי לא ידע דצריך לשלם, ובפרט יש בנ"ד עוד צד להקל להתיר הכלים דמסתמא הם אינן בן יומו מעת בישול משחיטתו, דהנה בט"ז סימן א' סק"ו כתב דבשוחט ששכח הלכות שחיטה שהעלה דדמי לנמצא סכין פגום דבלא שיבר בה עצמות אסורה. ובזה כ' דהכלים אסורים ולא מחזקינן להו בחזקתייהו ומדמי למקוה שנמצא חסר דלא מהני חזקת טהרות. ואני בחידושי כתבתי על זה דאינו מוכרח דהרי חזינן לדר"ח דמיקל בלא שיבר עצמות דתליא דבעצם המפרקת ופגמה וע"כ דלא דמי למקוה וכמ"ש תוס' בטעמא לחלק, א"כ י"ל אף דההלכה כר"ח בלא שיבר מ"מ יש לומר דלא דמי לגמרי למקוה מכח חילוקים דכתבו תוס' אלא דמ"מ קיי"ל דהשחיטה אסורה ומאן יימר לן דאין למידים זה ממקוה וא"כ י"ל דהוי רק ספק דאף דבמקוה טמא אפילו ברה"ר דמכח תרתי לריעותא הוי כוודאי, מכל מקום יש לומר דבסכין אינו כן דהוי רק ספק וכמו דמחלק ר' חסדא דסכין עדיף ומותר הכי נמי יש לומר דסכין עדיף והוי רק ספק. ויש להמתיק עוד לתירוצם האחרון דתוס' דהחילוק לר"ח דסכין הוי ס"ס ספק במפרקת וספק שלא שחט במקום הפגום, א"כ דגם אנן ס"ל דהוי ס"ס אלא דלא מהני כיון דהוי חזקת אינו זבוח, והרי מבואר בש"ך סי' ק"י דג' ספיקות מהני באתחזק איסורא דספק ראשון הוי כוודאי מכח החזקה ושוב מהני ס"ס, ממילא בב' ספיקות הספק הראשון מקרי וודאי והשני הוי חד ספק ואסור מספק ולא דמקרי וודאי איסור. וא"כ אזדא ראיית הט"ז ממקוה דהתם דמקרי וודאי לא מהני חזקת טהרות אבל בסכין דהוי ספק מהני חזקה דכלים. אבל באמת מסברא הדין עם הט"ז דמה חזקה יש לכלים אנן אומרים רק דהבלוע שבתוכו אסור ועצמות הכלי הא עדיין מותר דהכלי אינו נאסר רק דהבלוע שבו אסור והבלוע לא היה לו חזקת היתר, אבל מ"מ יצא לנו מזה דין חדש דיש להקל בכלים שאינן בן יומו כיון דהוי רק ספק הוי ספק דרבנן, ואף דהש"ך כתב בשם מהריב"ל דבבשלו ספק טריפות הכלים אסורים אף שאינם בן יומו כיון דהגוף ספק בדאורייתא הוי כמו בשלו ודאי טריפות מ"מ בלא נודע הספק עד אחר שנעשו אינו בן יומו ואתיילד הספק בדרבנן יש לדון להקל בהפסד מרובה ולדמות למ"ש בקיצור ס"ס אות א' אלא דיש לחלק דזהו רק בלא נודע כלל דהיינו דאח"כ נמצא ספק טריפות שלא היה ידוע מקומם כלל אבל בנ"ד דנודע הספק אם כשמצא השוחט הפגומה בסכין. ונהי דהלוקחים לא ידעו מ"מ מקרי נודע וקם דיני דספק דאורייתא אסור ונעשה הבהמה כוודאי איסור והכלים אסורים ואך בנ"ד דמדינא אינו נאמן וכנ"ל יש לסמוך להקל בהפסד מרובה להתיר הכלים שאינן בן יומו שאין להם תקנה בהגעלה, ומה שאפשר בהגעלה יגעילו, כנ"ל: