תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ו סימן ג׳

מלתא דא כבר אמורה בתשובת חו"י סי' רכ"ח שכתב להחמיר היכי דשם רוב העוברים גויים ואינו שרי אלא היכי דידוע שרוב העוברים ישראלים הם אכן בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן מ"ז הפריז על המדה כתב להקל אף ברוב נכרי בלא ליבון והגעלה, ומדמי לה לההיא דש"ע סימן קכ"ב לבנתן כלי לאומן גוי דאם לקחו ממנו לאחר זמן דמותר מטעם ס"ס ספק לא השתמש בו נכרי, ספק לא השתמש בו תוך מעת לעת זה או נשתמש בו בדבר הפגום, וכיון שאפילו היכי הסכין הי' ביד נכרי שרינן מטעם ס"ס, מכ"ש בנמצא דהוי ספק אם נגע בו גוי מעולם ע"ש. ואיני רואה ראייתו לראיה נכונה דכיון דרוב העוברים נכרים הוי כמו וודאי נפל מנכרי וכיון דבסכין ישן הוי וודאי נשתמש בו נכרי וליכא אלא ספק שמא נשתמש בו תוך מעת לעת או בדבר הפגום והוי כמו סכין נכרי דעלמא דאסור להשתמש בו, דכיון דרוב העוברים נכרים מקרי סכין נכרי וכאלו ראינו דמנכרי נפל, ואינו דומה כלל לדינא דהש"ע הנ"ל דהתם כיון דרק אצלו לפי שעה הוי ספק שלא נשתמש בו, וק"ו פריכא הוא. ויותר מזה אף במחצה על מחצה נכרים וישראלים נ"ל לאסור דכיון דחכמים אסרו לשאינו בן יומו, ואם כן הוי הך בליעה שבכלי ספק בליעתו בישול ישראל, ספק של נכרים, והוי הך בליעה ספק טריפה דאסור אף שאינו בן יומו, והוי כמו בשלו ספק טריפה בכלי דאסור אף אחר מעת לעת כמ"ש המהריב"ל ושאני בההיא דסימן קכ"ב דהבליעה משל ישראל, ואנו מסופקים בו אם נתוסף בו גם בליעת איסור והס' אם נכנס בו בליעה כלל מאותו שעה שמוסרו לאומן והוי כמו ספק נתערב טריפה ברובא דכשרות דהוי ספק דרבנן, והכא נמי כן אף דאינו בן יומו אסור מדרבנן, הוי ספק דרבנן, וכן מצאתי להדיא במנח"י כלל נ"ט אות ו, אבל בנ"ד אם נמצא סכין ספק ישראל וספק עכו"ם דכל הבליעה מסכין זה הוי בליעה ספק טריפה ולא מהני במה דהוי אינו בן יומו דהוי כתרנגולת ספק טריפה שנתערב במינו דבעי ס' ולא הוי ספק דרבנן כמ"ש הש"ך סימן ק"י. עכ"פ היכי דהוי רוב נכרים הדבר ברור דליכא ס"ס כלל, וכמ"ש תוס' בסוגיא דפ"פ דרוב דאורייתא לא מחשב לספק להצטרף לס"ס, וכ"כ תוס' ב"ב נ"ה ע"ב ד"ה ר"א מטהר וכו' ע"ש, וכ"כ הש"ך יו"ד סימן קכ"ט סקכ"ח, וע"כ נראה לי לדינא כמ"ש החו"י, ואינו מותר אלא ברוב עוברים ישראלים, ואם הם שווים אזלינן בתר רוב השוק, ואם שווים בשוק אזלינן בתר רוב העיר וכמ"ש הש"ך יו"ד סימן א' סקי"ז. והיכי דהוי רוב ישראל נ"ל דמותר אף בסכין דאפשר בהגעלה ולא מתקלקל בכך, ול"א דהוי דבר שיש לו מתירין ולא ניזל בתר רוב לקצת שיטת הפוסקים, ועיין מג"א סימן תקי"ג ס"ק י"ג דהוי טרחא והוצאות ולא הוי יש לו מתירין כדאיתא ביו"ד סימן ק"ב ס"ג בכלי איסור שנתערב בכלי היתר. גם נ"ל שאין צריך להשהותו מעת לעת משעה שמצאו אף דזה מוציאו מחשש דאורייתא, ולדין דאורייתא הוי דבר שיש לו מתירין, וכמ"ש הש"ך שם סק"ח דבתערובת כלי איסור צריך להשהות מעת לעת, מ"מ דברי הש"ך אינם מוכרחים למ"ש הר"ן פ"ב דפסחים דכיון דדבר שיש לו מתירין דרבנן, היכי דמדרבנן לא יהי' לו היתר לא מקרי יש לו מתירין עיי"ש, והכא נמי כן, אף לדעת הרמב"ן שם דלא ס"ל כן מ"מ י"ל דכלי לא הוי ישל"מ במה שיכול להשהותו עד למחר דל"ש לומר עד שתשמש באיסור דיכול להשתמש בו היום ומחר, עיין פ"י ריש ביצה לענין טלטול מוקצה ביש לו מתירין, ומהך דינא גופא דש"ע סימן קכ"ב הנ"ל מוכח דלא כהש"ך, מדהתיר הג"ה להשתמש בו מכח ס"ס ולא הצריך להשהותו הכלי מעת לעת למ"ש המחבר ריש סימן ק"ב להחמיר בס"ס ביש לו מתירין כמ"ש, אע"כ דזה לא מקרי ישל"מ דלא כהש"ך, זולת נאמר שסמך בזה על שיטת הפוסקים דס"ס שריא בישל"מ, ממילא גם בנ"ד יש לסמוך על הפוסקים דסמכינן ארוב בישל"מ.