הנה הט"ז סיים שם בדבריו ואפילו בביתו, נראה כוונתו דדווקא בנרות שכבו כתב בהג"ה אעפ"י שמותרים להדיוט דהכיבוי הוי ביטול, אבל במנורה ליכא ביטול ואסור אף להדיוט ומ"מ מה דנראה מהט"ז דפשיטא ליה כן דלהדיוט אסור, לענ"ד אינו כן דלאו מלתא דפשיטא הוא. דתליא באשלי רברבי, דהנה התוס' בע"ז נ' ע"ב במחתה שמקטרין בו לע"ז מקרי תשמישי לע"ז ואסור אף במכירה לישראל כמו בע"ז עצמה, דקיי"ל כרבנן דמכרה או משכנה לישראל לא הוי ביטול ה"ה במשמשין, וכתבו שכן כתב הרשב"ם בשם רש"י, וכ"כ הרא"ש שם. אולם הר"ן ר"פ ר' ישמעאל כתב בנרות שעוה שמכרם הנכרי לישראל הוי ביטול מכח המכירה דאע"ג דבע"ז עצמה אמרינן לקמן בפרקין דאפילו מכרה או משכנה אפילו לצורף ישראל אסור והתם משום דמימר אמר איידי דדמיה יקרין מזבין לנכרי ופלח לה, אבל נרות אין דמיהם יקרין, וכן הדין בכל משמשין שאינם מכרים וכו' ע"ש וכ"כ הטור בשם הר"ר יונה ביו"ד סימן קל"ט הנרות שמכרו לישראל דמכירתו הוי ביטול, וא"כ נ"ד הוי ספיקא דרבוואתא.
תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Budapest, 1938
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר החדשות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.