תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ״א סימן ד׳

פתח דבריו יאיר דלמ"ש תוס' ס"פ הבע"י דבטוענת אין לו גבורת אנשים אין לה תוס' כתובה כיון דליכא חובת ביאה, הוי כנכנסה לחופה ופרסה נדה דאיבעיא דלא איפשטא היא ע"ש, א"כ ממילא תליא במחלוקת הרמב"ם והרא"ש בחופת נדה אם היא כאשתו ממש והוסיף ידידי נ"י דאף למ"ש הרמ"א דחופת חולנית סכנת מות לא הוי חופה ליורשה גם להרא"ש, מ"מ הכא עדיף דדעתו לבעול אותה כשיתרפה, ובפרט דגם בחולנית סתם הח"מ לדברי הרמ"א דרוב חולים לחיים ע"כ דבריו. אי משום הא לא אריה די"ל לאידך גיסא דאף להח"מ דווקא בחולנית דהוא ענין טבעי ורוב חולים לחיים ושולח גט והוא חולה נותנים לה בחזקת שהוא קיים, אבל בנ"ד דהוא ענין השתנות אף דידוע לנו דקצתם נתרפאו, מ"מ מאן מפיס דרפואתו שכיח ורובם מתרפאים. אולם לפי הראיה הב' של הח"מ נגד הרמ"א מההיא דיש חופה לפסולות, מזה ממילא מוכח דאף היכי דלעולם לא תהי' ראוי לביאה הוי חופה וה"נ בנ"ד, הגם דראיה זו יש לדחותה בקל דכמו דיתרץ הרמב"ם ההיא דיש חופה לפסולות וע"כ כמ"ש הלח"מ כיון דברצונו לבוא עליה באיסור מקרי חזיא לביאה מיד הכי נמי י"ל לדעת הרמ"א אליבא דהרא"ש, הרי מ"מ זכינו לדון דעכ"פ לעת הר"ן שהביא ראיה נגד הרמב"ם מההיא דיש חופה לפסולות מוכח דע"כ ס"ל דאף היכי דלעולם לא חזיא לביאה מקרי חופה מעליא. וגם מדברי תוס' הנ"ל שדימו אין לו גבורת אנשים לחופת נדה, ומשמע דאם תפסה תוספת כתובה לא מפקינן מינה משמע דלא גרע מחופת נדה, וא"כ ממילא להרא"ש היא כאשתו לכל דבר. וגם בלאו הכי דברי הרמ"א מוקשים דהרי אחרי שיישב הרא"ש לדברי הרמב"ם דהא דמשמע דהאיבעיא רק לענין תוספת כתובה היינו בפרסה נדה, אח"כ חזר והקשה דמ"מ כיון דעכ"פ הסוגיא לא מיירי מזה מנ"ל להרמב"ם להוליד דין חדש דחופת נדה לא הוי חופה, א"כ לדברי הרמ"א תיקשי כן להרא"ש לנפשיה כיון דעכ"פ הסוגיא לא מיירי מזה מנ"ל להמציא דין חדש דבלא חזיא לביאה כלל לא הוי חופה, גם בעיקר יסודו של הרמ"א בדברי תשובת הרא"ש כבר העלה בשו"ת חכם צבי מרגניתא טבא בסימן קכ"ד א"כ בוודאי יש לסמוך לענ"ד דלהרא"ש בכל ענין הוי חופה מעליא.