תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק נ׳ סימן י״ג

עכ"פ אחרי דבררנו דעת תוס' ספ"ק דתענית ובתמורה ס"ל דליכא איסור בחמין היכא דלא הוויין שאובין, וכ"כ תוס' והרא"ש מפורש בשם הר"ח. וגם ההגהת מרדכי כ"כ בשם הראב"י והריב"א כדאי הנך פוסקים לסמוך עלייהו, דהרי בוודאי מדינא עיקר כהנך פוסקים מדלא מחינן להנוהגין כן ונתפשט זה למנהג פשוט, אם כן בוודאי י"ל דדברי הרמ"א בעצמו הוא רק בדרך חומרא בעלמא. וגם אפשר דלהפג צינון בעלמא מודה הרמ"א דמותר לכתחילה, אבל בכה"ג במקום דחק דאיכא למיחש משום צנועות דימסרו עצמן בשעת הקרירות גדולות ויוכלו לבוא לסכנה, וקצתם יבטלו טבילת מצוה בוודאי אין להחמיר, דהרי לענין טבילה ביום ח' דאסור מדינא משום סרך בתה אעפ"כ הקילו חז"ל מפני צינה או פחד גנבים, ק"ו בכה"ג דמעיקר הדין שרי דהרי לא מחינן להנוהגין כן, וכמדומני נתפשט ההיתר בכל גלילות פולין, א"כ ראוי לסמוך במלתא דרבנן בשעת הדחק, ובפרט להפיג צינתן בעלמא עד שלא יקרא עליו שם חמין בוודאי נ"ל להתיר. וחד מחברייא הוסיף ליתן טעם לשבח די"ל במקוה שע"י מי הגשמים בזה שייך גזירת שאובין, משא"כ במעיין דמדינא אף במעיין כ"ש יכול לרבות עליו שאובין בזה לא גזרו. ובזה יש ליתן טעם דלא גזרו כן במקדש גבי טבלת כה"ג כיון דהי' שם מעיין כדאיתא יומא דף ל"א עכ"ד. והנה אף שהחילוק בעצמותו נכון בסברא, מ"מ מדטרח המרדכי למצוא טעם ההיתר על טבילת כה"ג דל"ג שבות במקדש משמע דס"ל דגם במעיין אסור. וגם ממ"ש המרדכי שם ואל תשיבני מחמי טבריא שיש הפרש וכו' וכתב עוד שם הא דתני בתוספתא שפשוף או שטבל בחמין דיש לדחוק ולאוקמי בחמי טבריא, משמע דליכא גוונא להיתירא אלא בחמי טבריא אבל לא במעיין דומיא דחמי טבריא: