תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק מ״ז סימן ח׳

ועוד אני אומר מעיקרא דדינא דמ"ש הרב מוהר"ם נ"י דראובן לא מסר בהלואה להחתן אלא על דעת שתכניס לחופה, וכיון דנתבטל אגלאי מלתא דבטל הלוואה ומעות דידיה נינהו ועומד לחזרה, לענ"ד אינו דהא אף אם הי' ידוע לראובן שתמות מ"מ לא היה לא שום זכות להוציא משמעון בלתי בירור להב"ד שתמות וא"כ מיד שנתנם לו להשתמש וידע שלא יוכל להחזיר ממנו עד שעה שיתברר ביטול השידוך, א"כ גם זה בכלל הלואה שמלוה לו מעות אלו ונותן לו רשות להשתמש עד שעה שיתברר ביטול הקישור, והאומדנא הוא רק שלא נתנם לו לחלוטין אלא ע"ד שתנשא בתו אבל מ"מ פשיטא דלא תעקר שם הלואה דהא ידע דבשום פעם לא יחזירם לו עד שיתברר הטעות, והריווח שיעלה בנתים יהי' לראובן. א"כ גמר והלוה לו עד שעת הזמן ההיא, ואם כן באותו שעה שחזר החתן ומסרם לראובן הי' כמו תוך זמנו והזכות כולו להחתן כמעות דידיה ממש, ולא שייך לומר אדעתא דהכי לא נשתעבד ראובן להתעסק בשבילו, דהא באמת הי' המעות החתן כמו הלואה בתוך זמנו, גם בעיקר אומדנא זו יש לפקפק הרבה דהא עכ"פ לא הי' אפשר לראובן לתבוע המעות מהחתן בעת ההיא, והי' הרשות ביד החתן לעשות בהם כחפצו אם כן נהנה ראובן במה דנתן לו החתן המעות וחציו בהלואה, אם כן יש לומר דגמר ושעבד נפשו להתעסק לטובתו אף אלו הי' יודע שתמות בתו, דהא מ"מ מקבל טובה ממנו במה שנותן לו המעות בזמן שא"א לו לכופו וא"א לו לברר, וגם כיון דהחתן לא בוודאי נתנם לו בתורת ספק זה דיהי' העסק מתלי תלי דמה לו בזה הא יכול לעשות בהם כחפצו מבלי מוחה, ואם כן אלו התנה החתן בפירוש שישתעבד עצמו בכל אופן אם תמות הי' ראובן עושה כן דהרי הוא כבוש תחת יד החתן מבלי מוחה לעשות כחפצו, וא"כ לא שייך בזה אומדנא, ודמי לסברת תוס' כתובות מ"ו ד"ה שלא כתב וכו' עיי"ש, ועיין במ"ל פ"ו מהלכות זכייה ומתנה, ואף דלענין תוס' כתובה פסקינן כראב"ע דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, היינו דהוי אומדנא גדולה דלא היה מכניס עצמו לספק וגם היא לא הי' מונעת מלהכניס לה לספק, דמה ריעותא יש לה בזה. משא"כ בנ"ד הוא בהיפוך דהחתן בוודאי לא הי' מכניס א"ע לספק כיון דהמעות בידו ויכול להתעסק בהם כחפצו עם אחרים, וראובן המקבל לא מגרע כחו דמה לו אם החתן נותן עסקיו לאחרים והוא מקבל עסק מאחרים או שמקבל מהחתן עצמו, בוודאי אלו התנו כן הי' מכניס לספק א"כ תו ליכא אומדנא, ואף דיש לחלק קצת, מ"מ לענ"ד די בראשונות מב' טעמים שזכרנו הא' דל"ש אומדנא כיון דל"ב הקנאה ומהאי טעמא הי' הדין אף במחוייב גמור כגון שהזיק לחבירו, וזה לא ידע והמזיק מסר. מעות לניזק בתורת עסקא דהדין דזכה בריווח, דאף דאלו הי' יודע שהזיק לו הי' מקבל זה בתורת פרעון מ"מ לא שייך אומדנא דכ"כ דלא נתכוין לזכות בתורת פרעון מעות חבירו הוא ומדינא זכה ברווח כנ"ל. הב' דהמעות ביד החתן מקרי הלואה לזמן עד שעה שיתברר דבטל השידוך, דהא ידוע דבשום פעם לא יוכל להחזיר מקודם הוי כהלוה לו עד זמן ההוא ולא הי' חיוב פרעון באותו שעה שמסר לראובן והוי מעותיו של חתן ממש כנלע"ד.