תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק מ״ה סימן י״א

ומעתה בנידון דידן שהדין שהב"ד בוחרים בקטן וממילא נוטלת היא כתובתה, והחולץ הפנוי צריך לפשר עם הנשוי וכנ"ל, אולם אם יש ערמומית בלבם אשר אם יטעון הקטן שאינו רוצה ביבום ובחליצה בזה בוודאי קשה למאוד דבזה יהי' הדין דהגדול חולץ כמו שביארנו בזה בע"ה דהב"ש מודה בזה ואז תפסידה היא חצי כתובתה, דהא וודאי אין לומר דבנ"ד אף בגדול רוצה והקטן אינו רוצה כופין להקטן מכח שטר חליצה שהתחייב עצמו לחלוץ בחנם, דכבר כתבו האחרונים דמשום השטר אין לכוף על החליצה רק דתועלת השטר חליצה באם אינו רוצה לא ביבום ולא בחליצה דבלא"ה הדין דכופין אותו לחלוץ, בזה נוטלת כתובתה מכח השט"ח ואם כן זהו רק היכי דבלא השט"ח ג"כ הדין נותן לכופו לחלוץ אבל בנ"ד באם הגדול רוצה והקטן אינו רוצה אין אנו יכולים לכוף הקטן לחלוץ ואף אם ב' אינו רוצים לחלוץ, י"ל דכפינן בגדול הנשוי וכמש"ל וממילא תפסיד חצי כתובתה, ובאמת בלא"ה בכל שטרי חליצה דידן לא נוכל להפקיע ערמותו של ערום דאם ירצה יטעון הריני רוצה ביבום, ואין בידינו לכופו רק לעשות הרחקות שלא לישא וליתן וכדומה, וגם זה שלא לומר בפירוש שעושים זה כדי שיחלוץ, וממילא נפל פיתא בבירא עתה שאין בידינו תקיפא דאם נעשה לו הרחקות יקבל בערכאות למה זה רחקו ממנו, ונהי' כאלם לא יפתח פיו מבלי אפשרות לומר כדי שיחלוץ דאם כן הוי חששא דחליצה מעושית ואין תועלת בשטר חוב דידן רק: להולך לתומו ולא יערים לטעון רצוני לייבם, ופה תקנתי מכבר שטר חליצה יהי' נכתב כעין שטר חצי זכר בהתחייב כך וכך, ואם יחלוץ יהא מחול למפרע, וכ"כ בשו"ת שב יעקב], וגם בנ"ד אם לא יערימו ויתרצו שניהם לחלוץ הב"ד בוחרים בקטן והיא נוטלת כתובתה, ועל המותר יתפשר הנשוי עם הפנוי, ואם יטענו שאינם רוצים לחלוץ, או שהגדול יאמר שרוצה בחליצה והקטן לא ירצה האלמנה בידיהם כחומר ביד ביד היוצר ותפסיד חצי כתובתה כנלע"ד בעהי"ת: