תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק מ״א סימן ה׳

תו כתב רומעכ"ת נ"י בישוב קושית השב יעקב להרמב"ם דשותף משלם ההפסד מביתו, ומ"מ צריך שיברר בעדים ואינו נאמן בשבועה אמאי יורד ברשות נאמן ליטול בשבועה, וכתב מעכ"ת נ"י דיורד ברשות נוטל רק מהשדה דהוי מוחזק קצת והביא חילו מדברי הרמב"ן הובא בהר"ן פ"ז דשבועות דלהכי לא חשוב במתני' דנשבעים ונוטלים גם ההיא דמכיר כליו וספריו דלא דמי להנך דלא שקיל אלא ממה שברשותו, וכן מוציא הוצאות ממה שהשביח בלבד הוא נוטל עכ"ל, בוודאי אפשר לכוון דברי הרמב"ן בפשוטו דלא חשיב במתני' רק היכי דנוטל כל תביעתו, משא"כ במוציא הוצאות דאינו נוטל אלא ממה שהשביח בלבד ולא יותר אך גם לפי הבנת מעכ"ת נ"י בהרמב"ן דלא מקרי נוטל כיון דנוטל רק ממה שמוחזק בו פשיטא דאין לדמות גוף הקרקע לשבח, דלגבי שיעור שבח הוי כנוטל ממה שהוא נותן להבעלים דמידו בא להם השבח והוא נוטל מזה והוי כעין מכירה בעלמא, דהא הבעלים אינם מוכרחים ליטול השבח, דהא יכולים לומר טול עציך ואבניך, אלא דדיינינן דהיורד התחייב עצמו באם יתרצו הבעלים שיזכה להם חצירם אם יחזירו לו מה שהוציא נגד השבח, ואם נידון דלא יהא נאמן ויפסיד ההוצאה אדעתא דהכי לא הקנה להם וגם הבעלים במה דגלו דעתם דניחא להם לזכות בשבחה הוי כאלו קבלו עליהם להחזיר ההוצאה והוי כמו הימני', משא"כ בהוצאה היותר על השבח ונוטל מגוף הקרקע של בעלים הוי מוציא ממש. ואני תמה על כבודו הגדולה אם רצונו לדמות מה שנוטל מהקרקע לנוטל מהשבח למאי הוצרך ללמוד מהרמב"ן הנ"ל, הלא בלא"ה השיב יעקב בעצמו מוכח דמודה לזה דהרי לפי תירוצו דשותף כיון דהוי כיורד ברשות הוי כיודע שישביח אותו וכאלו צוהו והמני' עיי"ש. ולכאורה עדיין יקשה ביורד שלא ברשות דנאמן ג"כ בשבועה כמה הוציא, הא בזה הו"ל לאסוקי דעתי' אלא ע"כ דלגבי הוצאה שכנגד השבח הוי כנוטל משלו ולא מקרי מוציא, ועיקר קושי' הש"י הי' רק ביורד ברשות לגבי ההוצאה יתירה על השבח, וא"כ ליכא ראי' למעכ"ת נ"י מדברי הרמב"ן הנ"ל.