תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״ג סימן ג׳

אולם מה דצריך לעיין אם הי' הסחורות בשעה שמכר לנכרי בשער קצוב דבזה י"ל דהדין עם שמעון דיכול לומר דהמקח בטל למפרע וכיון דהשכר קצוב מה שנתן הנכרי יותר הוי כמו מתנה ואינו דמי החפץ ושלו הוא. ויש לברר דין זה מההיא דפי"א דכתובות הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דר"י רי"א חולקים, והנה לדעת רש"י הטעם דמתנה הוא ואינו יודע למי נתנה אם ניתנה לשליח או לבעל הבית עיי"ש, ודעת הרי"ף והרא"ש והעיטור דהואיל ובאת' הנאה לשליח ע"י בעה"ב חולקים עיי"ש, והנה בנ"ד אפשר לומר דלסברת רש"י הכא הכל לשליח, דדווקא היכי שהוא שליח אחר יש לספק שמא נתן למשלח כיון דהוא רק שליח בעלמא וידו כיד הבעל הבית למו"מ זה, אבל היכי שאינו שליחו אלא דראובן מוכר חפץ שמעון שלא מדעתו אפשר לומר דבוודאי נקנה היתרון לזה שמוכר לו, ואפשר לומר דאין חילוק בזה דלא תליא כלל במשלח אלא דהספק אם מקנה היתרון לבעל הסחורה וניתן המתנה בתורת תשלומין, או דנתנה להשליח שהוא אוהב לאיש הזה, וזה מסתבר יותר, עכ"פ לדעת הרי"ף וסייעתו בוודאי הכא חולקים כיון דהסחורה היתה למפרע סחורת ראובן הוי מגיע לשמעון הנאה ע"י בעל הסחורה, וא"כ הי' נראה בנ"ד דאם שמעון תובע אונאתו צריך ראובן להחזיר לו חצי היתרון, כגון שהסחורות הי' שוה כ' מחזיר לו ראובן ה', וגם נראה דא"י ראובן לומר ק"ל כדעת רש"י הנ"ל דהוי ספק למי נתנה, ושמא נתנה לבעל המעות, וא"י שמעון להוציא מספק, ז"א דא"כ בהיפוך גם כן אמאי חולקים יהי' השליח מוחזק בספק שמא נתנה להשליח, אע"כ דבהני ספיקות לא תליא במוחזק והדין דיחלוקו, ודומה לזה כתב תוס' ב"ב ס"ב ע"ב ד"ה אתמר וכו', אולם י"ל דיכול המוחזק לומר קי"ל כדעת רבינו תם דס"ל דדווקא שנתן לו דרך הוספה אבל בטעה וחשב ששוה הכל כך אף בדבר שיש לו קצבה הכל לבעל המעות עיי"ש, ואף דקיי"ל בש"ע כדעת רבינו יונה דבכל ענין חולקים, י"ל דדווקא בשליח מוחזק, אבל בנ"ד דהמוכר מוחזק, יכול ראובן לומר ק"ל כדעת רבינו תם, והכל לבעל הסחורה וא"צ לחזור לו כלום, וצ"ע לדינא כיון דלא הוזכר דעת ר"ת בש"ע והאחרונים לא העתיקוהו ולא זכרו לענין אם תפס הבה"ב כולו. גם י"ל דלדעת רש"י דהספק אם נתנה לבעה"ב או לשליח י"ל דבנ"ד הכל לשמעון והיינו אף דנימא דנתנה לבעל הסחורה י"ל דווקא בישראל שקנה משליח או מכר לו, אבל בנכרי לו יהא דנתן חפץ לראובן שיתנהו לשמעון ג"כ יכול לזכות לעצמו כמ"ש הרשב"א בשו"ת, והוא כהגהת ש"ע סי' קצ"ד ס"ב בהג"ה והכי נמי כן כיון דמותר מהקצבה הוי מתנה בעלמא מיד נסתלק הנכרי וזכה השליח מן ההפקר, ואם כן לענין החצי שהני הוי כמו ס"ס, ספק דלדעת רש"י הכל לשמעון ולדעת הרי"ף עכ"פ החצי לשמעון, ולדעת מהריב"ש והרבה תשובות ספרדיים דיכול להוציא ממון בס"ס מכ"ש בנ"ד דרוב הפוסקים דלא כרבינו תם, ולא נזכר כלל בש"ע, י"ל דאינו יכול לומר קי"ל כר"ת וצריך ראובן להחזיר חצי העודף משיווי המקח, ולדינא צ"ע: