תשובות רבי עקיבא איגר החדשות · חלק ל״א סימן כ״ח

ולענ"ד י"ל בהיפוך, דאף לדעת הסוברים דבלשון בני אדם גם נדוניא בכלל כתובה, י"ל דווקא לענין מוכרת או מוחלת, אבל בלישנא דעד שיתנו לך כתובתך דהוא לישנא דחז"ל מתנאי ב"ד והם תקנו בלשון של חז"ל דמצינו כמה פעמים דנדוניא אינו בכלל לישנא דכתובה כההיא דשהתה בבית אביה כ"ה שנים, ובההיא דבכורות ולא האשה בכתובתה, [ובאמת איני מבין כראוי דברי הר"ן בזה דכתב וראיות הרמב"ן אינם מספיקים אלא לומר דנדוניא בכל לשון כתוב' לפיכך מוכרת או מוחלת כתובה הפסידה גם נדונייתה, ואיני מבין כיון דקיימינו עכשיו דלשאר דינים אין נדוניא בכלל א"כ בדינא דשהתה בבית אביה כ"ה שנים, וכן בדין דשבח ולא האשה בכתובה אין נדוניא בכלל לישנא דכתובה, הרי דמצינו בלישנא דחז"ל בפעמים נדוניא בכלל לשון כתובה ולפעמים אינו מכלל, א"כ מניין לנו להכריע לישנא דבני אדם] גם מה שכתב רומעכ"ת נ"י דא"כ מדה"ד לוקה וכו' לא ידעתי מה בכך ודאין לה משכון זה על הנדוניא הלא מ"מ היא בעלת חוב על הנדוניא כמו שאר בע"ח, וכי בשביל שלא כללו חז"ל נדוניא בכלל כפיי' זו דעד שירצו ליתן כתובתך לקתה מדה"ד דמה בכך הא י"ל דנדוניא הוי כמו שאר חוב ואינו נוגע כלל לכתובה ועיקר תקנת חז"ל הי' רק לענין כתובה, גם מ"ש רומעכ"ת נ"י ובפרט למה דקיי"ל כאנשי גליל וכו', לא נראה לי כן דאם נחליט דלדינא דהש"ס גם לאנשי יהודא הי' תלי רק בכתובה ולא בנדוניא במה דאמת אינו במשמע דיש חילוק בזה בין אנשי גליל לאנשי יהודא, אם כן בוודאי אפשר לומר דעכשיו מצד מנהג קבלו עליהם לעשות כמו אנשי יהודא, ומה"ת לחלק ביניהם, לזה נ"ל ברור כדכתבתי דלהפוסקים דענין תובעת כתובתה אין תולה כלל בנדוניא, הכי נמי בנותנין לה היורשים כתובתה.